על הארלים ואינדיאנים בכתבה הראשונה בסדרת "ביקור חצרות"
"את שנות המשבר רק אחת מתוך שתי החברות הגדולות בארה"ב, לייצור אופנועים, שרדה. רמז: אינדיאן לא." הצצה אל העבר הרחוק יותר של יצרן האופנועים הגדול בארצות הברית, הארלי דווידסון ואל אחד הפריטים הנדירים ששרדו על כנפי הזמן.
יום כיפור מאחורינו והקיט של הסוכה כבר מחוץ למחסן, מוכן להרכבה. בחצר "שלנו" יש סיפור שגדול קצת יותר מאשר סוכה יכולה להכיל. ליתר דיוק, בחצרו של זאב, עומד בגאווה הארלי דוידסון שלפי הגדרה מדוייקת שמו F/58FL (כך זאב). כבר לפני כשנה, באחד ממפגשי יום שישי של מועדון אספני כלי רכב ארצישראלים (I.V.C), פגשתי את האופנוע יחד עם בעליו. וכבר אז תוך סשן מטורף, תיכננתי בראש מפגש נוסף על כוס לימונדה ושיחה עם מי שנחשב למוקד ידע בעיניני אופנועים בכלל ובאופנועי הארלי ואינדיאן בפרט.
שנה אחרי, התכנון יוצא לפועל ואני יושב מול זאב (עם כוס קפה) קשוב, כדי לשמוע את הסיפור של ההארלי דוידסון ממקור ראשון. אבל כמו בכל תכנון, גם כאן יש הפתעות והסיפור הופך למורכב יותר. לכן אנסה לספר לפי הסדר, מהתחלה.
ב 1903 סיים וויליאם הארלי ( 23 ), יחד עם סר ארטור דוידסון והאחים שלו, בניית מנוע עזר קטן לאופניים – 116 סמ"ק עם גלגל תנופה בקוטר 102 מ"מ. המקום, מילווקי, וויסקונסין, ארה"ב. מאחר ומנוע זה לא סיפק די כוח כדי לטפס על גבעות מילווקי, מיד החלו אחים דוידסון יחד עם הארלי, לעבוד על מנוע גדול יותר, עם 405 סמ"ק וגלגל תנופה בקוטר 25 ס"מ. זהו אופנוע הארלי האמיתי הראשון שיחד עם שלדה משופרת, הכניס את החבורה והדו גלגלי שלהם אל קטגורית האופנועים. ב 1905 הסוכן הראשון מכר 3 מתוך 5 אופנועי הרלי דווידסון על פס ייצור של אז – החנייה האחורית של בית דווידסון. ב 1920 הארלי הופכת לחברה הגדולה בעולם לבניית אופנועים עם יצור של 28,189 יחידות (למדייקים בלבד) וב 1921 בחור בשם אוטו ווקר, הפך לראשון שזכה בתחרות, רכוב על הארלי דווידסון, כשהמהירות הממוצעת הייתה 160 קמ"ש.
את שנות המשבר רק אחת מתוך שתי החברות הגדולות בארה"ב, לייצור אופנועים, שרדה. רמז: אינדיאן לא. כבר בשנות ה 40 המוקדמות, היה מבחר גדול של מנועי ווי-טוין עם נפחים גדולים, וב-41 עלו לאוויר דגמי הארלי FL עם מנועים בנפח של מעל 1200 FL סמ"ק.
דגמים רבים נוספים יוצרו במשך השנים, בין עם מנועי ווי-טוין גדולים 1200,1300 סמ"קבין עם מנועים קטנים (750, 900 סמ"ק). אבל על כל אורך ציר הזמן, הארלי התאפיינה בעיצוב קאסטום. שלדה כבדה, מגנים גדולים, מושב גדול ונמוך. הסיגנון נשמר גם היום בייצור המודרני, בחלק גדול מהדגמים.
כוס הקפה הראשונה כמעט התרוקנה ואיתה, גם שיחת החולין הגיעה לסיומה. רגע לפני שאני מוזמן לאזור הקסום, אני מגיע לתובנה שהאיש העומד מולי, אינו יכול להיפרד מדברים/חפצים, וגם לא מידע. תובנה זאת קיבלה תוקף משנה כאשר זאב מתחיל את הסיור בממלכת האספנות השייכת רק לו. כל פינה בחצר (ולה שני מפלסים) מזכירה שכאן חי אספן שמאוד אוהב עבודת כפיים ושיפוץ אופנועים. אנו מתחילים מהמפלס הנמוך יותר, בו אמור לחנות רכב ביום יום. אבל רכב לא היה שם. ובמקום, עמדו אחד אחרי השני, שני אופנועי הארלי-האחד של זאב והאחר של משה, חבר מועדון. וברקע...המון שמיכות (!), ואופנוע נוסף, קטן יותר ושחור יותר, מדגם סאנבים מבציר 1932 , בנפח 600 סמ"ק(בשלבי שיפוץ מתקדמים). אבל רציתי הארלי והארלי קיבלתי. שלושה ניסיונות התנעה, וברביעי מתעורר לחיים המנוע שבגללו אני כאן V-Twin cc1213 (למדייקים בלבד). הגרגור העגול והמדויק נשמע טוב לא פחות ממראה האופנוע הכסוף של זאב. השאלות זורמות, וברקע... השמיכות אט, אט זזות הצידה. הארלי נוסף מתגלה, משנת ' 49 , עם מנוע 750 סמ"ק ומהלך אחורי (רוורס) מקורי(!). וגם הוא בשלבי שיפוץ. כיסוי נוסף יורד והפעם מתגלה מסרשמיט קבריאולט (לא המטוס, אלא הרכב הגרמני התלת גלגלי, שבקטגורית מכוניות בועה), אף הוא בטיפול אך בקצב איטי יותר. מורכב כבר אמרנו? עכשיו נחזור לשני המונסטרים (ללא אף כיסוי). שני האופנועים ומדגם FL ושנת יצור 1958 , שנה בה החל יצור הדגם הזה. באותה שנה, הדגם קיבל טלסקופ במזלג הקידמי ולראשונה גם בגלגל האחורי. הדבר מובהר ע"י השם duo glide המופיע על הכנף הקידמית. ובעצם, נוכחות אופנוע שני, מלמד על מספר האפשרויות שניתן היה לאבזר את ההארלי. קאסטום! כמו לדוגמה, מיכל דלק גדול יותר או מסכה קידמית או אפילו צבעים לא מן המינין.
אהבת האספנות של זאב מורגשת גם בהמשך הסיור כשהמצלמה קולטת בכל מעבר ובכל פינה בגינה, שלדות, טוסטוסים, מנועים, ווספות ואופנועים נוספים. חלק מהם בשלבי עבודה, חלק עדיין לפני שיפוץ, חלק כנראה שיצטרכו לעזוב את החצר. במעברלמפלס העליון,זאב מסכים להתניע מנוע נוסף והפעם norton big four ,1950 נפח מנוע , 634 סמ"ק בצילינדר אחד. אולי המנועים קצת מאובקים, אבל צלילם כמו ביום היוולדם... כוס הקפה השניה, ממותקת בסיפור המלא של אותו הארלי כסוף העומד לכבודי בחצר. 1591 יחידות (למדייקים...) יוצרו מאותו דגם. את השרות בארץ, החל ההארלי בשנות ה 60 ' המוקדמות, במשטרה. מאוחר יותר, הוא עבר לידיים פרטיות, וצויד בחלקים לא מקוריים במיוחד, כדי להפוך אותו לצ'ופר (טלסקופ קידמי גבוה-מראה של ילד רע). כשהוא נרכש והגיע לחצרו של זאב ב 1979 , מצבו של האופנוע (לפי דעתו של הבעלים החדש) היה "קשה מאוד". השיפוץ החל ונערך על ציר הזמן, שלב אחר שלב. ראשית,המנוע זכה לשיפוץ ( 1982 ).שלב הבא,הוחזר כבודו של ה FL58 ע"י החלפת טלסקופ קידמי מקורי קצר, יחד עם כנף מיובאת מחו"ל, ששופצה אף היא. מתלה אחורי, חשמל, צביעה, נעשו גם בשלבים, לאורך השנים, כשבין שלב אחד למשנהו, גם פריטים אחרים בחצר קיבלו טיפול מסור לא פחות. למרות שגם היום עדיין יש חלפים להארלי של אותן שנים, אפילו יש ייצור מחדש של כמה חלקים, זאב מספר שלא היה שום שלב בשיפוץ שממש היה קל. השיחה נמשכת שעה ארוכה, בה מוזכרים שמות של יצרנים (כמו אינדיאן) ושל חלקים עליהם לא ממש שומעים בימינו, פלטינות, קרבורטור...משאבת הברקס הוחלפה אף היא למקורית משופצת.
אווירת החג ושיחה נעימה ומעניינת, הקשו לשמור על תחושת הזמן. עם לב כבד אני נפרד (עד לפעם הבאה) מה"צ'יף" איתו אפשר היה לבלות שעות ארוכות נוספות. עם מצלמה מלאה ומוח מלא ידע ומידע, תופס כיוון דרומה, אל סוכתי קטנה, כשבדרךעוברת לי רק מחשבה אחת בראש: על הסיפריה המקצועית של זאב עוד לא דיברנו...
נכתב ע"י אנדריי נצר 26-11-2014
