על ידי annetzer » ו' נובמבר 15, 2013 6:28 pm
את שיתוף הפעולה בייצור ופיתוח רכב בין הפירמות, הזכרנו באחת התגובות (עמוד 3), וזה הדבר הנכון לעשותו, כדי להוזיל את הייצור. אני חושב שאם קצת רצון טוב מצד הממשלה, רשויות, מה שלא יהיה, אפשר להקים בארץ תעשיית רכב. בהתחלה יהיה קצת קשה כמו כל דבר, אבל בעזרת חינוך יהיו כאן מוחות שיובילו את התחום ברמה עולמית. כדוגמת הסטודנטים למכונות, שנה ד, שהזכרתי אותם.
הרשו לי לפנות מקום לגברת סוסיתא עצמה. זאת הפעם הראשונה ששוחחתי איתה ועליה כאן אתכם. אישית אני יוצה מכאן בהרגשה של win, win. מאוד, אבל מאוד נהנתי בדיון הזה ויש הרבה דברים שאקח איתי הלאה.
הזהרה! יתכן ויש בדבריה של הגב' דברים לא מדוייקים, אבל אתם כבר תיקנתם. יתכן שלא הזכירה את כל הסיפור, אבל אתם כבר השלמתם. בסה"כ היא מסכמת את כל מה שנאמר בדיון זה. שבת שלום ותודה על שיתוף הפעולה המקצועי והרציני.
שלום, קוראים לי סוסיתא
שלום לכול הנוכחים. קוראים לי סוסיתא ואני כאן כדי לספר לכם קצת אודות חיי.
נולדתי בשנת 1965, אבל אחיותיי הבוגרות יותר נולדו עוד בשנת 1960. ואחותי הכי צעירה, נולדה ב 1975. איפה נולדנו? חלק מאיתנו במפעל "אוטוקרס בחיפה והחלק האחר במפעל בטירת הכרמל. אבינו, לדיסלאב שנלר, צעיר עולה חדש מסלובקיה, קיבל את רעיון של מכונית עם גוף (כמו שלי) מסיבי זכוכית, מחברה בריטית בשם רילייאנט. עויש הגויים האלה, איך יכלו לעשות זאת לצאצאים שלהם? מכונית 3 גלגלים? מסכנות. ועוד היו צריכות לסחוב סחורות, מיד לאחר יציאתן לאוויר העולם. נו, נו!! לדיסלאב קיבל אישור מהגויים להרכיב ולהוריד מפס הייצור, מספר מצומצם של אוטומובילים כאלה, בביתו הקט, “מוסכים ומכוניות בע"מ". בסוף שנות ה 50', בא לכרות ברית עם החברה, יצחק שובינסקי, שלימים שינה את שמה ל"אוטוקרס" (שהזכרתי קודם). והיה לנו עוד דוד אחד בשם א"י לאוטומוביל. דוד חכם זה היה וידע מה ערכו של כסף. היה מביא לארץ מכוניות פורד. והנה כך החלו הראשונות בין אחיותיי להיוולד, על פי בקשת אותו גוי, רילייאנט, אשר דרש הפעם 4 גלגלים (תודה לאל, השכל חזר אליו) וגוף (כמו שלי) מסיבי זכוכית. וכמובן שהדוד יבואן הפורדים, הכניס בנו גניים מכאניים של פורד וכך גם פורד אנגליה הפכה לבת דוד מדרגה ....נו טוב.
תגידו, השחקן ההוא עם פרצוף מצחיק והמינימיינור, עוד מציק לרילייאנט הכחולה? אפה זה היה באנגליה? איך קראו לו, בין? אף פעם לא אהבו את הפיבר גלאס. נו, נו...
אז ככה. הראשונה ליוולד בארץ הקודש, הייתה ה"רג'נט ארבע" או Sabra כמו שקראו לה בחו"ל. זה היה בסוף 1958. בסוף 1959, נולדה גם הסוסיתא הראשונה. סיפרו לי שהייתה תחרות שבסופה יוכרז על השם אותו אנחנו נישא עד 1975. בפרס זכה סטודנט צעיר בשם יוסף שוב, וכך הוא הפך לסנדק שלנו. לימים סיפר שאת השם הוא בחר כשבראשו עלה שמה של העיר העתיקה שבמזרח הכנרת, סוסיתא. ציוני אמיתי.
וכך נרקמו פייברגלאס עם לוחות עץ, וריצפה מעץ לבוד. כן, כן לבוש פשוט אבל חביב באותם ימים. נו מה חשבתם שלכולם היה כסף לפלדה משובחת? באותה שנה-1960- נולדו רק 300 בנות והממשלה הרשתה רק לחלק קטן לצאת מן הארץ.
ראו ההורים באוטוקרס, כי טוב והחלו לשפר את מראינו. קיבלנו לבוש פייברגלאס אחוד, יפה ואיכותי יותר וגם את הריצפה החליפו בפייברגלאס. וככל שהפכנו ליפות יותר, כך גם הביקוש עבורינו גדל. שוק המכוניות בארץ החל להתפתח, מספר המסירות גדל אף הוא, וכתוצאה מכך גם מספר האישורים ליציאה מן הארץ גדל. לא היה מנוס מהתרבות ומהר. שנת 1962 הסתיימה עם 1216 הוצאות לאור. חלק מהבנות קיבלו פיגורה חדשה של נושאות משא. קראו לזה קאמיונט, טנדר בעברית. יפות וחסונות.
אוי וויי התחממתי. שמו לי מים ברדיאטור, אבל פה בארץ חם כל כך. יש למישהו קובע טמבל? אני לא רוצה שהגמלים יראו ויאכלו אותי. שמעתי סיפורים מזעזעים שקרו בנגב.
פיגורה יותר יפה, משכה אליה גם שמות חיבה רבים, שהנפוץ ביניהם היה "קובייה". אחדות קיבלו פיגורה אטלטית, ספורטיבית יותר. הו, הו, היתם צריכים לראות אותן יוצאות לרחוב. איזה פרונט, איזה גלגלים. נמוכות ורחבות כמו שהבעלים אהבו. גם להן קראו Sabra אבל ספורט. ה"קוביה" האחרונה נולדה ב1966 בטירת הכרמל כשהיא בפיגורה של טנדר ובסה"כ נולדו עד אז 8670 “קוביות".
המפעל בו נולדתי, התרחב והתחזק עם הזמן, ובמקביל פתח מחלקות נוספות, כך ב 1962 אפשר היה להביא לידי לידתה של "כרמל" (תחילה כאב טיפוס של רכב בריטי) שהתאפיינה כאחות קטנה בעלת שתי דלתות, עם קונטור של סדאן כמו שקראו אז. מה? גם היום יש סדאן? מיליונים? אין יותר אינסטלטורים או קבלנים? בזמני ידעו איך להעריך את הגוף (כמו שלי) עם דלת מאחור. נוח אפילו לים. וזאת הסיבה עברנו כל הסוסיתות שיפוץ כללי. הסטיישן, הטנדר... עד 1970 שאז יצאו לעולם סוסיתות חדשות. באותן שנים, הוצגה בא"י Triumph הבריטית, בת דודה מאוד משפחתית.
שנים יפות היו אלה, עד אשר קשיים החלו להציף את חברת אוטוקארס שב1971 נאלצה לפשוט רגל. 3 שנים אחר כך, הוקמה חברה אחרת, שמה "רום כרמל" (שרכשה את המפעל) אשר המשיכה בקו עיצוב של אוטוקארס, עד שב 1978 יצאה לאור השמש הים-תיכונית, דגם האחרון של הסוסיתא, רום כרמל. 1980 הייתה זאת השנה בה ירדה מפס היצור הסוסיתא האחרונה.
אבל לא סיפרתי על הבעלים. הו, הו, הו, הבעלים של אז... כולם בעלי מקצוע, אופים, בונים, בקבע משרתים...רבי סרנים ואלופים... ממש אהבו אותנו הבעלים. שאלתם מדוע? מדוע לא? נולדנו אמינות, נאמנות. מה שהזרים בעורקינו את הבנזין, היו רק מנועים של פורד או טריאומף. מנועים טובים ללא הרבה בעיות. וגם אם צצו כאלה, תמיד היה קל לטפל בהן. והמחיר? המחיר היה נמוך משמעותי משל כל ילידה מחו"ל. היה לנו הכל כדי להעדיף אותנו. והיו כאלה במספרים גדולים שחשבו כך.
אבל זמנים משתנים, אנשים מתחלפים והטכנולוגיות מתקדמות. והבעלים? הבעלים החלו לפזול לכיוון צעירות יותר, מתוחכמות יותר. ובקצב כזה החברת האם החדשה כבר לא הצליחה לעמוד.
והנה אני שמחה להיות פה אתכם. מדוע? כי זכרתם אותנו לטובה, כי היה לנו טוב יחד. ועכשיו יש המון גברים שירצו בנו שוב. גם אחרי כמה עשורים. לא כולנו שרדנו. חלקינו שוכבות במחסן עזוב חלקינו אפילו בחנייה תחת כיפת השמיים. ויש גם ברות מזל, שנהנות מטיפול מסור ונראות (כמוני) כמו ביום היוולדן. בזכות אנשים כמוכם, אוהבי קלאסיקות, עם אומץ וחזון, לא מעט סוסיתות וסברות, שרדו והן נוסעות בגאווה. סיפרו לי שיש במיאמי מולטימיליונר בעל אוסף מוערך כמובן במיליוני דולרים, ובו מוצגת גם Sabra ספורט. היא הוצעה למכירה במחיר של 32,500 דולר. עובדה המעידה על כך שאנו תמיד נחשקות.
אם כולכם כאן, אנצל זאת ואבקש מכם בקשה גדולה: כל אלה שמניחים על מכסה מנוע שלנו את הקופסא עם הדגם של סוסיתא, כדי לעשות צילום כאילו מצחיק, אנא הפסיקו זאת. אנחנו כמו שאנחנו, ולדגמים יש את הכבוד שלהם, בוויטרינה. תודה.
לפני שאסיים, אתן לכן אחיותיי הסוסיתות, טיפ לחיים: תמצאו לכן בעל שיפנק אותכן, יטפל בכן יפה, יבריק אותכן כל בוקר, ידאג להזרים אוקטן לצינורות ויוציא אותכן לרחובות לנסיעה של הנאה. כמו הבעל שלי.