קונטסה 1300 (Hino Contessa) היא מכונית נוסעים סדאן משפחתית, תוצרת הינו מוטורס, יפן שהורכבה במדינת ישראל, בחיפה, הושקה בספטמבר, שנת 1964, ונמכרה מ-1965 עד 1968.
חברת הינו הוקמה בשנת 1910 והתמקדה בייצור מנועי דיזל ורכבים כבדים. (בשנים האחרונות הוחל בשיווק משאיות הינו בארץ. הייצור הוא בשיתוף מפעלי טויוטה). בשנת 1953 החלה החברה לייצר כלי רכב פרטיים, תחילה בהרכבת דגמי רנו הצרפתית. באפריל 1961 הציגה רכב עצמאי קונטסה 900. החברה קיימה הסכם שיתוף עם מפעל קייזר-אילין תעשיות בע"מ, בחיפה שהרכיב את הקונטסה 900, קונטסה 1300, וטנדרים מסוג בריסקה 900 ובריסקה 1300. מי שעמד מאחורי ההסכם היה התעשיין אפרים אילין.
ב-26 בספטמבר 1964 השיקו ביפן את הקונטסה 1300.
ביפן יוצרו פחות מ-20,000 יחידות בשנתיים הראשונות. דור זה של הקונטסה 1300 יוצא לאוסטרליה, לשווייץ ולהולנד. בניו זילנד נערך ניסיון להרכבה מקומית, והורכבו כ-600 יחידות.
שמה באיטלקית "קונטסה", בתרגום לעברית: רוזנת.
בצילום זה מדובר, אמנם, בקונטסה 1300 קופה, שלא שווקה ולא יוצרה בארץ, אך חלקה האחורי זהה לקונטסה הרגילה, סדאן.
הרכבתה בחיפה החלה במאי 1965. בתחילת 1965 החלו להגיע לישראל הקיטים הראשונים להרכבה, אבל תחילת ההרכבה נדחתה בגלל עיכוב באספקת חלקים מקומיים. עד מרץ 1968 הורכבו 4,310 יחידות. העיצוב היה של המעצב האיטלקי ג'ובני מיקולטי. הקונטסה הוצעה בשתי גרסאות: ממסרה של 3 הילוכים (מוט הגיר היה בהגה), וממסרה של 4 הילוכים (ברצפת הרכב). לגרסת 4 ההילוכים ניתן השם: "דה-לוקס", שהיה יקר בכ-500 ל"י מגרסה הפשוטה. מחיר הרכב לגרסת 3 ההילוכים היה במאי 1965 10,500 ל"י. בגלל המיתון ששרר במשק הופחת המחיר במאי 1967 מ-11,000 ל"י לגרסת הדה-לוקס, ל-9,915 ל"י. תוספת של רדיו מסוג תדיראן עלתה כ-250 ל"י.
כאמור, גרסת הקופה לא הגיעה לישראל. גם הגרסה הספורטיבית של הקונטסה 1300 ספרינט לא הגיעה לישראל. (גם גרסת הקונטסה 900 ספרינט לא הגיעה לישראל).
מרבית החלקים הגיעו מיפן, למעט מצבר, מצנן (רדיאטור), צמיגים, פגושים, שמשות וצבע שהיו תוצרת כחול לבן.
המנוע היה אחורי, 1251 סמ"ק, 40 כ"ס, ב-5,500 סל"ד. המנוע מוקם מאחורי הסרן האחורי, שגרם לא אחת להיגוי יתר ולסטיות לא מתוכנות, כך מצוין באתר של בני אביעד. בקונטסה 1300 שלי לא חשתי בבעיות מסוג זה, על אף שהייתי צעיר ונמהר. בתחילת ימיה של המכונית אצלי – היא סבלה מהגה מושך שמאלה. התופעה תוקנה במכון פרונטים.
(היתה גרסה נוספת - 54 כ"ס. לדעתי המנוע המחוזק הותקן אך ורק ב"דה לוקס" עם ארבעת ההילוכים ברצפת הרכב. זה הדגם מודל 1967 שהיה לי. מכיוון ש"משך" טוב והיה בעל קרבורטור כפול, אני סבור שהורכב במכוניתי המנוע המחוזק). במנוע 5היו מיסבים ראשיים, המהירות המירבית הגיעה ל-130 קמ"ש.
בסיס הגלגלים היה 2,280 מ"מ, אורך הרכב 4,150 מ"מ, רוחב 1,530 מ"מ וגובה 1.398 מ"מ.
משקל הרכב 888 ק"ג, בגירסת 3 ההילוכים, ו- 940 ק"ג בגירסת 4 ההילוכים.
הספידומטר היה אופקי (בזמן תאוצה המחוג בצבע אדום ובעובי של 3 מ"מ נע משמאל לימין.
הצבעים הדומיננטים היו: לבן, ב'ז, כחול בהיר, בורדו. הריפוד ניתן לבחירה: בצבע אדום, או בצבע כחול.
הקונטסה 1300 שירתה ביחידת הסיור והתנועה של משטרת ישראל, בין השנים 1965 ל-1975.
חברת אלדן להשכרת רכב רכשה ב-1967 4 קונטסות 1300 שהיו הרכבים הראשונים של החברה.
אפרים אילין ייצא כ-100 קונטסות ליון.
בישראל הורכבה הקונטסה 1300 בין השנים 1965 ל-1968. 4,310 יחידות שניבנו בארץ הפכו אותה לדגם המצליח ביותר של אילין, ולאחת המוצלחות שמכוניות הישראליות בכלל. היא הוסיפה לשרת עד לאמצע שנות השבעים בתור ניידת סיור משטרתית.
המכונית זכתה למוניטין אמינות מוכחת באותה התקופה, אותה אמינות שתהפוך את המכוניות היפניות, עשרים שנים מאוחר יותר, לשליטות השוק הישראלי.
בשנת 1967 נבלעה חברת היינו בתוך טויוטה, והפסיקה את ייצור הקונטסות.
במרץ 1969 רכש יצחק שובינסקי, הבעלים של אוטוקרס את המפעל של אפרים אילין בנשר תמורת שני מיליון וחצי דולרים.
המוצר החדש האחרון של א. אילין תעשיות הוצג בסוף פברואר: טנדר חדש, הבריסקה 1300, שמחירו 8,798 ל”י. כל הערכות לטנדר הזה (שהושק בטוקיו כבר באפריל 1965) יוצאו מיפן במהלך 1966.
הבריסקה 1300 הראשונה, פברואר 1967 (ארכיון בני אביעד)