ב 8.12.1953 חדרה חולייה של צה"ל שמנתה 5 חיילים לשטח סוריה סמוך לתל פאחר על מנת לתחזק מתקן האזנה שהותקן על קו טלפון.
הפעולה הסתבכה החולייה התגלתה והחיילים נשבו ע"י הסורים.
במהלך חקירתו ע"י הסורים חשש שלא יעמוד בעינויים וימסור מידע מסווג.
התאבד אורי אילן.
כשהושבה גופתו לישראל נתקלו פתקים מוטמנים בין אצבעות רגליו ובקפלי בגדיו שחוררו בסיכה ויצרו כיתוב "לא בגדתי" "כבר הרגו את כולם ואני מחכה לדין " "איני יודע כלום על היתר" " קברו אותי ע"י גבי " "נקם " "אורי אילן" "יש נירות בבגדים".
גופתו הוחזרה לישראל ב 13.1.1955
שאר חברי החוליה חזרו מהשבי ב 29.03.1956 תמורת 41 שבויים סורים שנשבו בפעולות שונות באותה התקופה.
לזיכרו כתב נתן אלתרמן את השיר הבא שפורסם בטורו השבועי.
"מן הגבול הצפוני, מן הגשר, הובא.
שב מוטל - על - גבו ורוגע כדין.
מי הבא? זה אחד נערי הצבא.
זהו אורי אילן. זה אחד הילדים.
זהו אורי אילן שנלחם באין - עד
סחוף - אימים - וערמה ונפתל ונופל.
לא היה אולי קרב מר מזה ובודד
בקרבות מצורך, ישראל.
מן הגבול הצפוני על כפיים הובא,
מן הקרב שערך לבדו קבל - אל.
בין עזי לוחמים ויודעי אהבה
לו את שמו תזכרי, ישראל
[

מקורות
ויקיפדיה
עיתון מעריב