על ידי חן פרחי » ש' פברואר 02, 2008 6:25 pm
ג'ון דה-לוריאן תיכנן לייצר את המכונית בצפון אירלנד,מדינה שייצור מכוניות לא היתה הצד החזק שלה,בלשון המעטה,אך השיקול שלו היה מקורי-הוא ידע היטב שצפון אירלנד במצב כלכלי קשה ושרוייה באבטלה עמוקה,ולא תהייה לו בעייה לקבל סיוע ממשלתי נירחב.
למעשה כל מה שהיה לדה-לוריאן זה רק עיצוב,והחלטה לייצר את המכונית מפלדת אל-חלד(נירוסטה)שלא תצריך צביעה.
הבעיות החלו כשנוכח דה-לוריאן לדעת שאין לו כל ידע בתיכנון מכונית ספורט,כפי שרמז עיצובה של המכונית,ופיתוח שילדה ומיכללי הנעה יעלו בערך פי 10 ממה שהצליח "לגרד" בקושי רב.
לעזרתו נחלץ קולין צ'פמן,הבוס הכל יכול של לוטוס,ומרכבה הנאה(והכבד)של המכונית הולבש על שילדתה של הלוטוס אספריט.
יחידות כוח לוטוס לא היתה מוכנה למכור לדה-לוריאן,ובלית ברירה הוא רכש(במחיר מופקע למדי)מנועי V6 מדגם PRV מרנו הצרפתית,ומאחר ומרבית המכוניות נועדו למכירה בארה"ב,הוא רכש מהם גם תיבות הילוכים אוטומטיות.
עם מרכב כבד,מנוע חלש יחסית(144 כ"ס)ותיבה אוטומטית,הדה-לוריאן היתה הכל חוץ ממה שנראתה-מכונית ספורט אקזוטית.
הביצועים היו חלשים,תא הנוסעים היה מצומצם,תיכנון גרוע של דלתות כנפי השחף גרם להן להסגר על ראשי הלקוחות וניקוי משטחי הנירוסטה היה קשה למדי.
סביר להניח שלולא הסרט הבלתי נישכח,לא רבים היו זוכרים את ניסיון הנפל הזה.