סופי (ווספה ספרינט 150CC מודל 1969) ועלילותיה בירושלים!

[השושנים]

ידעתי שזה יבוא, הרי לא נסיכה כסופי בעלת דם איטלקי טהור, יש אומרים אפילו נפוליטאני, תעבור בשתיקה על צרוף הגרמניה השמנמנה למשפחה, בדרכה האלגנטית התעלמה במופגן מתשומת הלב המרובה לה זוכה הגרמניה, אולם בין לבין ראיתי וחשתי את מבטי הקינאה וחוסר שביעות הרצון של הנסיכה. וכאשר יגורתי בא לי, בבוקר כשאני ממהר לעבודה שוב פאנצ'ר באחורי, וזאת לאחר שאמש ניפחתי את הצמיגים ונהנתי שוב מהיגוי חד ומדויק וסיבובים עם אחיזה משמעותית יותר מבתקופה האחרונה...
הגלגל הוחלף חיש קל אולם הלכלוך אילץ אותי לשוב הביתה להחליף בגדים, הגלגל הנוסף (הרביעי) שקיבלתי מגינאדי ואשר ניצבע וחודש מצא מקומו על סבל במקום גלגל הספר הגלגל המפונצ'ר ההועלה הביתה לשיפוץ וצביעה!
אחרי כל אלה שמח וטוב לב בנסיעה זריזה לעבודה מיד לפני הרמזור הפונה לאבוטור הערבית, התנועה עומדת, עקיפה קלה ותימרון בין המכוניות, ואנו עומדים מצד ימין לרכב פז'ו 307 כאשר סופי מובילה בחצי גוף על קידמת המכונית, על עלבון כזה הרי לא ימחל נהג הרכב ושני חבריו, מבני ישמעל וכאשר האור מתחלף הוא מנסה לעקוף את סופי בחריקת צמיגים, למרות שאין לו מרווח תימרון מספיק, סופי מאיצה אולם הרכב נדבק אלינו לצד השמאלי ולא משאיר לנו מקום בין הרכב למידרכה מימין, הנהג מבחין במצוקה אבל ממשיך בשלו תוך הצמדות עיקשת אלינו, למזלי הבחנתי במקום נמוך במדרכה והצלחתי בשניה האחרונה לפני ההתהפכות הוודאית לעלות בבטחה על המדרכה. הנהג, ברח לנתיב השני והצליח להתרחק כשלוש מכוניות ושוב שבר לימיני חוזר חלילה תוך סיכון לרכבים ולעצמו, ואני אחריו, כאשר ראה שאין לו ברירה וסופי הקטנה זריזה ממנו בתוך הפקק, עבר לנתיב הנגדי ובנסיעה פרועה בנתיב הנגדי ניסה להימלט ראיתי כי הדבר עלול לסכן את המשתמשים בכביש והחלטתי לוותר, אולם הפקק בצומת קירב אותי לנהג במהירות ועל יד הסינימטק התפתח בינינו ויכוח מילולי והרכב נעצר בצד בדרך ומתוכו נשלפו שלושה והתקרבו אלי, כניראה שמישהו עדיין אוהב אותי שם למעלה וכמו משמים נישמעה צפירת אזהרה של סירנה משטרתית וצוות מג"ב צץ לו מאי שם, תשובה הולמת למי שאומר שתמיד אין שוטר שצריך אותו!
הפרטים נרשמו, ה"חברה" נבדקו במסוף, ונרשם להם דו"ח הזמנה לדין בהתאם, אנחנו כבר ניפגש בבית המשפט!
יום שהתחיל בפאנצ'ר וניגמר במזל גדול, בצורה טובה.-היזהרו לכם שם

[השושנים]

סוף שבוע מתיש עבר על סופי, התחיל ביום שישי שזוגתי שתחייה ואני רכבנו לתוך השקיעה, (טוב, לא ממש אבל בשביל הקטע)
ונסעו לנו למפגש המועדון במרכז העיר, הכבישים היום ריקים יחסית, ותנועה דלילה של שישי לפנות ערב קידמה את פנינו, מאפשרת לסופי הקשישה להוכיח שגם בגילה כוחה עוד במותניה והיא עדיין מסוגלת לשנע בנחת ורוגע שני מבוגרים למרחקים לא קצרים בעליות ובירידות, האוויר הסתווי והשקט שלפני כניסת השבת, ריחות המאכלי יום השישי שבושלו ע"י נשות ירושלים עלו מכל חלון ואנחנו בטירטור חף מעשן מפזזים לנו בכיף ובמהירות לעינינו, היום החלטנו לבצע שוב בזוג מטלות שדחינו בחצי השנה האחרונה שהתפרסו לאורכה ורוחבה של ירושלים, מצב התנועה בבוקרו של יום א' כשעבודות הרכבת הקלה והפקקים ממררים את חיי הנהגים לא פסחו גם עלינו, אבל סופי ללא תלונה ומענה, בכי או נהי, עמדה במשימה בכבוד הראוי ואף מעבר לכך, כפיצוי החלטתי לתדלק אותה, אחרי ששמתי את השמן במיכל לפי הכמות הנדרשת הסתבר לי שדווקה דלק 96 חסר במיכלים, בעייה! השמן כבר במיכל, ודלק אין... בלית ברירה תידלקתי ב-95 אני התרגשתי מאוד, סופי בכלל לא, ולבסוף שקשרתי אותה בתום יום התיזוזים הארוך הזכירה לי הנסיכה בחיוך סלחני, שבעבר היתה רגילה ללגום גם אוקטן 83 ללא בעיות מיוחדות! אין על הנסיכה שלי

[השושנים]

על הנסיכה שלי, שמחר מיועד לה הטסט החצי שנתי, בשבוע האחרון חילצה מותניה והוכיחה לכל העולם שגם בגיל 38 ועם מעט קמטים של אופי, קסם של פעם, והמון פח חינני, היא עדיין מספקת את הסחורה, וללא בעיות, מוקדם בבוקר יצאנו ליום אימונים שלי ומסתבר גם שלה, לפני שעות העוצר הגענו לצד השני שלי י-ם בואכה שועפאט, שם ביצענו (בעיקר אני) קצת אימוני קרב מגע, וכשירות מבצעית, ומשם בנסיעה מהירה למטווחים במוצא, כיוון שהקדמנו בהרבה את שאר המשתתפים, ולא קסמה לנו ארוחת הצהרים במגרש הרוסים, החלטנו לצאת קצת למסע הררי באזור י-ם, בירכנו "שחיינו וקיימנו" ורכבנו לראשונה בקטע הכביש החדש שנפתח מכיוון רמות לכיוון היצאה מהעיר בנסיעה פתוחה ומהירה, עד הכניסה ל-"בית האדום" במוצא ושם בחרתי להמשיך ולטפס את הקסטל לכיוון מבשרת, סופי שינסה מותנים צרות, צברה מהירות והמשיכה ברביעי כימעט עד לאמצע העליה המתישה, צמודים לפס הצהוב המשכנו דרכינו שאנו בוררים בין ההילוכים שלישי ורבעי עד לקניון הראל, שם עצרנו לצהרים, ומשם לאתר הקסטל הסמוך ובדיקה בין בינייני הקסטל למציאת מציאות מוטוריות מיוחדות. משם דרך כביש שבע האחיות (מומלץ לכל חובב מוטוריקה ונהיגה או סתם נוף טבע והסטוריה) הדבר הקרוב ביותר לכבישי האלפיים בארץ! חזרה לכיוון המטווחים נסיעה רגועה על שביל עפר, שם הפתענו נמייה ארוכת זנב ומלאת פרוות חורף, ועד למטווח עצמו! בסיום, שוב נסיעה בדרכי עפר התחברות זריזה לכביש העולה לירושלים, נסיעה בגז פתוח בין הסיבובים עד לרמזור כשהמשחק ביני ובין סופי הוא, לא מורידים את היד מהגז ולא נוגעים בברקסים, רק זויות ההטייה מדברות...ניצחנו!
התחברות לכביש בגין נסיעה רגועה במהירות שיוט לצינון המנוע והדם, ומשם הביתה סוף יום אימונים מפרך...אני גמרתי עם כמה שרירים תפוסים ריח זיעה ואבק שריפה, וסופי...כלום! אין עליה כבר אמרתי?-

[השושנים]

בוקר סתווי, האוויר כבר מתקרר והחזאי מדבר לו על גשם, סופי ואני נגשים לטסט באיחור של יומיים, התנעה פשוטה וקלה, אולם סופי מעשנת, פרט לעשן אין סימן לגימגום או חוסר במשיכה, הבנתי מיד שהיא נוקמת בי על היומיים שהקדשתי לשמנמנה.
כפיצוי טיפלתי באור הברקס שלה לקראת המבחן השנתי, ויחד נסענו לדואר לשלם אגרה, בתום העלייה הפסיקה סופי לעשן, וחזרה לתפקד כקדם, אני מיחס זאת לדלק 95 שתדלקתי אותה בחוסר ברירה. בטסט עצמו ביקשו ממני חתימה שאישור הברקסים זהה למקור, אלה מה, המוסך מרוחק מאוד ממקום הטסט ומאוד לא התאים לי הסיפור, נגשתי לאחד הבוחנים שאוהד את נושא האספנות ויחד פתרנו את הבעייה! סופי עברה את הטסט ללא מצמוץ אור! משם נסענו להציק ליעקב, וסופי עברה ניקוי אוויר! אנטנה לחיפושית ווישרים בוש לגיישה והביתה להמשך היום-סתם שעתיים של בוקר

[השושנים]

קורה לי די הרבה לאחרונה, אני יוצא מהבית טרוד בעינייני הראש עוסק באלף ואחד דברים, מגיע עד לסופי מתחיל הטקס קיפול הכיסויים, פתיחת השרשראות וההכנות לנסיעה. תיכנון קפדני של הדרך האופטימאלית למטלות ותחילת נסיעה, הראש כבר זורם בקצב אחר האוזניים קשובות לרעש המנוע, (הרבה אפשר ללמוד ממנו), ורעשים נוספים, ה"מוסיקה" הזו שנעשתה כבר חלק מאיתנו מלווה אותנו בכל נסיעה ודומה שמגוון הצלילים והרעשים הופך לשיר אחד, מוכר וידוע, שכל זיוף בטון, במנגינה או באחד מהצלילים, נישמע כמו חזרה גנרלית גרועה במיוחד של בחינת הקבלה לכוכב נולד. ומרמזת על נפילה או סילוק מהמעמד, העיסוק הזה מרכז את כל תשומת לבי כשבהכרה של רגע אני נזכר, שאני לא יודע לאן מועדות פני, בתוך ים המטלות פשוט שכחתי מה קודם למה, מאין אני בא ולאן אני הולך...עוד רגע של בילבול ומחשבה סדר מחודש בראש והכל מתבהר שוב, אני ממהר לסיים את המטלות בכדי להיות פנוי לדבר האמיתי ואז כאשר בדקתי שוב ושוב שבאמת לא נישאר לי כלום לעשות, אני פנוי כולי לרכיבה לשקט להכרה שעכשיו כבר שום דבר לא באמת עוצר אותי, ולאן שאסובב את הכידון תיקח אותי הרוח...מכור לצלילים ולריחות, למראות ולתחושות, ומרגיש ולו לרגע כבעל בית על הזמן והמקום-

[השושנים]

לקחתי את סופי לטייל במחוזות ילדותי, קצת מוזר לדבר על כך, כיוון שהורי עדיין גרים בבית סמוך לבית בו נולדתי ואני נימצא באזור המון, אבל הרכיבה על סופי במקומות שהיו נוף ילדותי, רק במטרה לאתר זכרונות ישנים, והגעגוע לאותם ימים רחוקים, העביר אותי לזמנים אחרים. השכונה בה גדלתי, תלפיות הישנה, היתה מלאה אז בבתים צמודי קרקע, גדלתי כמה ביניינים מביתו של הסופר ש"י עגנון, וחצר ביתו היתה אז מגרש המשחקים שלנו. אמי מספרת שהסופר בערוב ימיו, היה יוצא מביתו ונפגש עם האימהות הצעירות והעוללים והיה מכירם בשמם! עד היום זכורה לאמי התמונה בה מלטף עגנון את ראשי ואומר לאימי "מאין לבחור הצעיר הזה שפה עשירה שכזו", אחד הדברים המרגזים אותי היום, שאז לא חשבו לצלם מעמד שכזה. השכונה שינתה פניה ומבתים צמודי קרקע הפכה למפלצות נדל"ן מכוערות, המנצלות כל פיסת קרקע חשופה עד למטר האפשרי האחרון, השדות בהם רצתי ונפצעתי, לכדתי נחשים וצבים, המקומות בהם שיחקנו כדורגל, סטנגה, נקודות המפגש והמחבוא שלנו. והמקומות בהם אחזנו ידיים רועדות מהתרגשות בידי הבנות...כולם נעלמו. בריכת גני יהודה או מלון דיפלומט בשמה הנוסף בה עברו להם בחטף ימי החופש הגדול, הפכה לשלד גדול ומכוער עליו תיבנה הקונוסוליה האמרקאית החדשה. רעש המנוע של סופי מהדהד מקירות הבתים, מנסה לזהות שמות רחוקים קולות וריחות, עץ התות עומד לו עדיין, עקר מפירות, ובכלל לא בטוח שמישהו טרח וטיפס עליו בשנים האחרונות לאכול מפרותיו המתוקים, ולהכתים את החולצה בכתמים אדומים שאינם יורדים בכביסה. זכרונות כואבים מאלה שהלכו ואינם, האנשים שפגשתי יום יום והיו מזכים אותי בחיוך או מבט זועם על שהטרדנו מנוחתם בשעות לא שעות...נסענו שוב את הדרך מבית הספר היסודי עד לבית ועצרנו במקומות בהם היינו נוהגים לעצור לרגע לשבת ולצבור כוח לפני העלייה הגדולה, עברתי בין בתי החברים, שהיו גם ביתי השני שהיום מתגוררים בהם זרים שאינם מכירים את שמי, תחנות האוטובוס שינו מקומם, והרחובות הפכו לעמוסים וחד כיווניים...אפילו המטעים של קיבוץ רמת רחל, בהם היינו ממתיקים את שפתינו בתפוחים עסיסים, דובדבנים, ושזיפים הפכו מזמן לווילות לעשירים, חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי את אותה תחושה, שלוותה אותי כילד עת הסתובבתי בשכונה ועשיתי בה כבתוך שלי, הפנתי את הכידון של סופי חזרה למציאות, וחזרתי הביתה... "הייתי פעם חלק מהנוף, היום אני אורח!"-

[השושנים]

בוקר ממש מוקדם, קמתי עשר דקות לפני השעון...חשוך והרבה יותר קר. התלבשות זריזה המחייבת מחשבה ואילתור, ברכיבה על אופנוע, (כל אופנוע) צריך להגיע לאופטימליות בין שכבות הלבוש ליכולת התזוזה וההפעלה המקצועית של מערכות הכלי, יותר מדי שכבות או לבוש לא מתאים, יגבילו או יסכנו את הרכיבה הבטוחה, ופחות מדי יקפיאו את הגוף עד למצב של חוסר תחושה מוחלט ואובדן היכולת להשתמש באברים חיוניים למשך זמן רב. (הכוונה כמובן לאצבעות ולרגלים, לכל אלה שהמחשבות המלוכלכות שלהם לקחו אותם למקומות אחרים) מעיל הדיינז עולה מעל לגופיה הארוכה, וכפפות הקיץ מפנות את מקומם לכפפות הנומקס הישנות והטובות שליוו אותי דרך לא קצרה, כל אופנען נאמן לציוד הרכיבה שלו ובדרך כלל אין הוא מחליף אותו, גם אם הכלי שתחתיו משתנה, הנאמנות הבלתי ברורה הזו, הופכת למובנת כאשר הכפפות מתישבות על הידיים כאילו לא הודרת אותם מעולם.והמעיל מכיר בדיוק כל פינה בגוף שלך, ומתישב בדיוק מותאם על כל פיסת בשר חשופה. הבדיחה הרווחת בין אלה שרואים את המעיל המפואר, לבין המראה האפרורי של סופי, היא שבמחיר המעיל ניתן לקנות שנים כמוה...אבל בעצם מה הם מבינים?
העננים מסתירים את כדור השמש האדום שעולה מעל הכפר, ונביחותיה של סופי, קצת אחרי ההתנעה הקרה, קצרות ומתכתיות, עדיין משתנקת ומתבלבלת, עד להגעה לטמפרטורת עבודה נכונה.
התנועה ברחובות דלילה, והקצב מתגבר ככל ששנינו מתחממים ולומדים להכיר עצמינו מחדש, "בכל פגישה מיקרית פורחת איזה תכלת" אמר המשורר ואצלי כל פגישה עם סופי היא כאילו היכרות ראשונה, ונידרשת ההתנהלות המוכרת והבטוחה של השניות הראשונות עד למציאת התנוחה והישיבה האופטימאלית, לאחרונה שקע קצת הכיסא, כיוון שנישבר שוב הקפיץ שתוקן בעת שיפוץ הכיסא וקרע ניבזי החל עושה דרכו מתחתית הכיסא לכיוון מעלה, צריך לחזור לרפד למקצה שיפורים...בדרך בית לחם, הקצב כבר ממש מהיר הכביש ריק ואנו נותנים דרור למנוע להגיע עד קצה היכולת, מדי פעם אני נותן לסופי לרוץ חופשי חופשי לצורך מתיחת איבריים חיוניים, ושיחרור לחצים, הנוף רץ במהירות, ואני קשוב ודרוך לכל רחש ושינוי בכביש, היום נוסעים לאימון נהיגה מתקדמת ברכב, בבית הספר המסונף למשטרה, סופי תנוח לה בחניון המשטרתי ואני אשתולל לי קצת על מסלול ההחלקה! האנדרנלין מתחיל לפמפם הרבה לפני! באימון כרגיל המדריכים שמחים לראות אותי, ושוב התחרות הבלתי נימנעת בין ה"חניך" למדריכים....שווה היה לצלם קצת את הפרצופים שלהם! חזרה הביתה לי-ם בגשם שוטף, למזלינו בי-ם לא ירדה טיפת גשם וסופי יבשה...ושוב הדרך הביתה בתנאי חשכה וקור, קשירה מהירה וכיסוי הנסיכה, ובלילה התפללתי שהגשם השוטף שירד על הרחובות והניס את חתולי הרחוב למקומות המסתור שלהם, מדלג על נסיכתי...

[השושנים]

האהבה עיוורת, אין ספק, היא גורמת לך להתנהג כמו אידיוט, בניגוד גמור לתדמית שלך, לאמונה שלך, לך עצמך... גורמת לך לעשות כל דבר, גם דברים שנישבעת שלא תעשה לעולם. אתה חוזר להתנהג כמו בגיל העשרה ולהתנהג כאילו אין מחר...
האהבה מגמדת את הפגמים והחולשות אצל האהובה, וגורמת לך עצמך לרחף על ענן ולא לראות ולא להקשיב לקול ההיגיון, לאישה, לחברים, למומחים ולנשמות הטובות....בשבילך היא הכל ולא כלום, ממשית כמו החלום והפנטזיה, ולא יעזרו דברי שיכנוע וחוכמה!

האהבה נותנת לך כוח ששכחת כבר שקיים בך, אתה קם עם חיוך וישן בחלום, ולא מפסיק לפזר קטעי מנגינות בזיופים מחרידים...
הרומנטיקה גועשת בדמך, והכל צבוע בצבעי זריחה.

למה אני מספר לכם את זה?...השבוע זכיתי להניח עכוזי על כלי יפני, ששורשיו נעוצים עמוק באסכולת הדו"גים הדומים דמיון מפתיע לסופי, הוא חזק יותר (הרבה יותר) הוא חדש יותר (יותר חדש מחדש) פלסטיק נוצץ מבית טוב, חשמלי מפנק, נוסע כמו חלום מהיר חזק ואלגנטי, נוכחות של בראד פיט, ארלונד שוונצנגר ובילי קלינטון ביחד! מקום בשפע, אחריות עד הפנסיה, ומיכל דלק שלא נגמר...עליתי, רכבתי, שכחתי. שכחתי לרגע אחד קטן. נהנתי ואהבתי את רגעי החסד, וחזרתי.

חזרתי הביתה למוכר ולבטוח... לאהבה האמיתית השורשית זו שאינה תלויה בדבר, אהבת נעורי המקומטת והחלודה, החלשה והאיטית, עם הכיסא הקרוע והמרופט...שמכירה אותי בדיוק וסולחת לי, סולחת לי על מעלותי וחולשותי, יתרונותי וחסרונותי ומקבלת אותי בדיוק כפי שאני...אדיוט מושלם.

לרכב לתוך הזריחה זה מאוד רומנטי....אבל גם כואב בעיניים!-

[השושנים]

מזג האוויר הוא האויב מס' אחד של רוכב האופנוע, בנגוד למה שכולם חושבים שהם יודעים, דווקא הרטיבות היא הקטנה שבהם.
אם נתייחס לרגע לטבלאות המומחים כביש מכוסה קרח מספק "אחיזה" של 0.01 בעוד כביש יבש תקין מספק אחיזה של 0.08 הרי אותו הכביש שטוף נקי ורטוב, מספק אחיזה של 0.07 קצת פחות מכביש יבש, כמובן שבתנאי מעבדה זה ניראה טוב אבל בפועל המציאות שונה לגמרי. בוץ, סחף, שלוליות מספקות הפתעות ובעיות אחיזה לרוב. אבל כנגד כל אלה רוכב חכם יכול להילחם, כשהמודעות, העירנות והריכוז, מפחיתות את הסכנה, למרות שאינם מעלימות אותה לחלוטין, מיגון טוב, ונהיגה דיפנסיבית מוסיפות לביטחון!
האויב הגדול ביותר והפחות מדובר, היא הרוח! חזקה עוצמתית ובלתי ניראת. מכת רוח מפתיעה עלולה להסיט רוכב אופנוע ממסלולו ואף להפילו ארצה, המיוחד בכל הסיפור שגם בקיץ, מכת רוח ממשאית חולפת, עלולה להיות מסוכנת!
החורף גם מזמין את רוכב האופנוע להתעטף בשכבות רבות של ביגוד, הביגוד מקשה על יכולת תיפעול האופנוע, וככל שרכיבת האופנוע מצריכה יותר פעולות נהיגה כך קשה יותר לרוכב להפעיל את ריכבו!
הוסיפו על כך אדים בתוך הקסדה, יכולת ראייה מוגבת שלך ושל השותפים לדרך, קור מקפיא עצמות, ופחד מפני החלקה ותקבלו נהיגה מאולצת ולא טבעית, שהיא מתכון בטוח לתקלה!
בטח כבר הבנתם שההקדמה הארוכה הזו מבשרת על משהו, אז ככה:
בשבוע שעבר, מוקדם בבוקר, מזג האוויר אינו מבשר טובות, ערפל אופייני (ללונדון) מכסה כל חלקה טובה, והפנס של סופי מפלח בכל עוצמת ששת הוולטים שלו את הדרך, הכביש מכוסה שיכבה גדולה של טל הנסיעה איטית מתמיד כשתשומת הלב היא כמובן על ההטייה בסיבובים וחיפוש אחרי כל סימן מקדים לבעיות אחיזה, הסימנים דווקא מעודדים ואין בעיות מיוחדות וככל שנצברים הקלומטרים עולה הביטחון ומשתפרת רמת הנהיגה, לקראת סוף הנסיעה אני כבר מרשה לעצמי יותר, אבל עדיין מכבד ומכיר בכוחות הטבע שחברו נגדי, ממש בסיבוב האחרון לקראת מגרש הרוסים כשהכנסיה הרוסית כבר משמאלי אני מבחין במשאית הובלת ההעצורים של יחידת נחשון, כשהיא חוסמת נתיב אחד ולכן תוך כדי הטייה אני מחליט להרחיב קצת את הסיבוב מהרדיוס המתוכנן ואז זה קורה, הגלגל האחורי מאבד לפתע אחיזה ויוצא במהירות שמואלה ומנסה לעקוף את הקידמי, שבירה מהירה של הכידון לכיוון ההחלקה, מביאה את סופי לנסיעה על הצד עדיין על שני הגלגלים כשהקידמי מצטרף לחגיגה ומאבד אחיזה, ככה ממשיכים כמטר ויותר כשאני מצפה לנפילה ברגע שהגלגל הקידמי יחזור לאחוז בכביש, הורדת רגל ביטחון וטעות רוכב ראשונה, החלטתי בהחלטה טיפשית לבצע סיבסוב של סופי סביב רגל ציר, ממש כפי שעשינו כשהינו קטנים עם האופניים אבל, ההבדל ברור בווספה מרכז הכובד נימצא בחלק האחורי ובהחלקה יש למשקל מאחור משמעות גדולה יותר, הגלגל הקדמי שב במפתיע לעשות את עבודתו מוקדם מהצפוי וגרם לי לפיל את סופי לכביש מקדם מדי, יכולתי בקלות לקפוץ מעליה, אולם בכדי למנוע נזק מיותר, החלטתי שלא לנטוש ולנסות להורידה בעדינות לקרקע, (טעות מס' 2) העונש היה מיידי, סופי אמנם לא נפגעה אבל הצליפה בי ברגל מעל הברך...מגן הווספה ביצע את העבודה טוב יותר מכולם, וסופי נחה לה עליו בבטחה, בדיקה מהירה גילתה אפס נזקים, למכונה וסימן כחול גדול וכואב לרוכב, אם לא לוקחים בחשבון את הפגיעה באגו!, נזק קל יחסית, טעות טיפשית ולקח חשוב.-סעו בזהירות

[השושנים]

ביום חמישי בבוקר, לאחר משמרת לילה מתישה, הגעתי לשכ' גילה בכדי לסגור עניין לא פתור...השמים היו אפורים אבל שום דבר לא בישר את העתיד לקרות...
קשרתי את סופי למודת הסבל לעמוד חשמל מזדמן, וכיסיתי אותה בכיסוי הנאמן והטוב, מקפיד למתוח את הגומיות על חלקי הפח על מנת שהכיסוי לא יעוף ממשב רוח מזדמן.
שכונת גילה ממוקמת במקום הגבוה ביותר בי-ם, ובחורף נהנת ממזג אוויר ארופאי בעליל. הכוללת כבונוס רוחות חזקות וקור מקפיא. בניגוד להרגלי החלטתי שלא לקשור את הכיסוי במנעול הנוסף כיוון ששערתי שלא אתעכב יתרה על המידה במקום ופשוט התעצלתי...
מיד כשנכנסתי לדירה נפתחו ארובות השמיים ומבול המלווה בברד וגשם ירד ארצה.
כמובן שדחיתי את יצאתי חזרה עד יעבור זעם, מתוך אמונה כי סופי מוגנת לה לבטח מתחת לכיסוי....
כאשר נרשמה ההפוגה הראשונה מהרתי אל סופי וגיליתי כי הכיסוי נגנב ע"י בן עוולה, כשהוא מפקיר את גופה השברירי של הנסיכה לזעמם של האלים.
האסון כפול ומכופל כאשר החזאי ברדיו מודיע על סופת השלגים הממשמשת ובאה, כאן גם המקום להזכיר שסופי מכוסה תדיר ופרט לזמן הרכיבה עליה ואין איש יודע מה ומי מסתתרת מתחת לכיסוי ובכך נימנעת עוגמת נפש רבה ממני, מה גם שתא הכלים, נסגר אבל לא נינעל, כיוון שבאחד מגלגוליה הקודמים איבד הבעליים את המפתח לתא.
כך שבפועל כל מי שישלח ידו לתא יוכל לאסוף ממנו מכל טוב!
חזרתי הביתה זועם וכועס, ואם רק חלק המקללות שהורדתי על ראשו של הגנב המנוול יתמששו, צפוי לו ולמשפחתו הקרובה והרחוקה היום ובעתיד המון המון צער ואסנות....
טלפון אחד לידידי הטוב יוני (אופנועים) והבעייה נפתרה גש אלי למוסך וקח לך כיסוי אמר בנימה "יונית" אופיינית יהיה בסדר....
וקח זכתה סופי פרט למקלחת קרה ולא מתוכננת, גם לגלימה חדשה אדומה ואופנתית מבית מטרו!
בתמונה הכיסוי הישן בימים טובים יותר...

[השושנים]

שהכל הולך הפוך, לפעמים עדיף להישאר במיטה. בתחילת השבוע אחרי משמרת ארוכה החלטתי להתעצל ולא לתדלק את סופי שהתחננה נואשות לטיפת אוקטן 96, ההגיון העקום (שעובד לאט לאחר 24 שעות ללא שינה אמיתית) אמר כי אתדלק לפני המשמרת הקרובה, שהרי "לא יקרה כלום" אם אצא עשר דקות קודם ואתדלק.
לאורך המדרכה בה אני נוהג לקשור את סופי, עמדו המון מכוניות והמרווח הקרוב ביותר אילץ אותי לטפס על מדרגה גבוה יותר מהרגיל, סופי טיפסה את התוספת ללא מחאה אמיתית, פרט לגניחה קלה מכוון הגחון, קשירה זריזה לעץ, כיסוי ושנינו התפננו לשינה בריאה.

יומים אח"כ:
מרפי מחליט לעבוד שעות נוספות אצלי, יציאת בוקר על הדקה, חישוב זריז אומר כי במידה והתידלוק יעבור ללא בעיות מיוחדות ישארו לי אולי חמש דקות להופיע בזמן לעבודה!
מרפי ימ"ש מחייך....מיד ביציאה מהחנייה סופי מייללת כמו חתול שדרכו לו על הזנב ומישהו חובט בו עם מגבת רטובה על הפנים.
סוד גלוי הוא, שאני שומע רק באוזן אחת (הפרחים לצה"ל) ולכן פרט ליתרונות הטבעיים בכך, שתמיד ניתן להגיד לפולנייה שלי "מצטער לא שמעתי", קשה לי גם לאתר כיוון של רעש מסויים, כמובן שהקסדה על הראש לא תורמת לעניין.
ההבחנה המיידית הרעש מהגלגל הקדמי...עצירה מבט לשעון, בדיקה יוק...הכל תקין! ממשיך לכיוון האחורי כלום שיגרה מרגיעה,
המשך נסיעה והיללה הופכת לקונצרט...טוב נבדוק בתחנת הדלק, מתדלק, פרוק זריז של החלקים הבסיסים כלום... נסיעה ללא מנוע מבהירה שמדובר ברעש שנובע מכיוון הגלגלים...החלטה חפוזה ממשיכים עד לעבודה, מגיע לעבודה על הדקה! כמובן שבדרך כל הרמזורים אדום...מרפי עובר לצחוק מלגלג, מהירות הנסיעה חצי מהרגיל למנוע נזק מיותר...

שמונה שעות מאוחר יותר:
אני בעזרת חבר מבצעים בדיקה לגלגלים החבר לוחץ על הסבל, הגלגל הקדמי מתרומם, אין חופש מכיוון המיסב, אין "עצם" תקוע באופן, הסיבסוב חלק וחף מרעשים, עוברים לאחורי... סופי מונפת אלעל סיבסוב של הגלגל האחורי מתריע...גרררררר גררררר
מבט נוסף אחד מבהיר את הבעייה:

יומים+שמונה שעות אחורה:
העליה על המדרכה לחצה את עמעם האגזוז של סופי לכיוון הגלגל האחורי ונוצר חיכוך בין הגלגל לדוד האגזוז...

הפעולה, מכה קלה ביד מישרת ומרחיקה את הדוד למקומו הטיבעי, חיזוק נוסף של בורג ההידוק ו...החיים חוזרים לנתיב המהיר!
המסקנה: אל תידחו למחר מה שאפשר לעשות מחרתיים!
זהו להפעם-

[השושנים]

הנהג הישראלי הממוצע, לא יודע לנהוג נקודה! נכון שיש לו נסיבות מקלות, אבל לכו תספרו את זה למי שנפגע מכך.
הוא לא באמת אשם הנהג שלנו, הוא התחיל ללמוד נהיגה בגיל מאוחר יחסית, ה"מורה" שלו לימד אותו היטב לעבור את הטסט, אבל לא לנהוג. הוא הצליח גם לחסוך בקומבינה כמה וכמה שעורים יקרים, ואת המחיר של לימוד הנהיגה האמיתית שלו נשלם כולנו!
לנהג שלנו יש גם אופי ישראלי מצוי, ואין הכוונה שלי לטובה במקרה זה, למי שהתבלבל...לא עוד ה"צבר"הישראלי עם כובע הטמבל, חולצת את"א והחבר בצופים, הלך הכובע נישאר הטמבל....
זוויות הראייה שלו מצומצמות קצת פחות מהשכל שלו ובוודאי מהנסיון שלו, לא מעניין אותו מה קורה בסביבתו הקרובה, החלון הקידמי ומה שנימצא מטר לפניו הם כל עולמו, ואל תעיזו לבלבל לו את המוח על מרחק בלימה, אסטרטגית נהיגה, כוחות פיזקאלים, וקצת דרך ארץ, כבוד ונימוס....."למה מי מת?" (רמז: כולנו נפגעים).
לא משנה איזה רכב יש לו תמיד הוא יהיה הראשון, אחרת מה יחשבו החברה? הוא "ילמד את כולם לנהוג" ויציאת האגזוז שלו זו הזווית שהוא רוצה להראות לכל רכב שנימצא על הכביש!
הכביש בכלל של אבא שלו, ומי שנימצא עליו, צריך להגיד לו תודה ואסור שיפריעו לו בנסיעה, אם הוא רוצה לעצור זו זכותו! איפה שיבחר, מתי שיבחר ותנסה להעיר לו על כך, כבר מזמן רצה להראות לחברה את הסכין הקפיצית החדשה!

ולמה אני מספר לכם כל זאת? יום חמישי בערב, סופי ואני חוזרים קצת לפני זמן היציאה לבילויי יום חמישי ועומדים ראשונים ברמזור לפנייה שמואלה, מאחורינו נשמע רעש מנוע מחריד, רכב שמישהו הרכיב לו צינור בזוקה במקום אגזוז ומערכת רמקולים שנגנבה כניראה מדיסקוטק, סופי מתכווצת קצת, ואני למוד נסיון עובר את קו העצירה ומתרחק כמה שיותר. רכב נוסף מגיע, חלונות שחורים גלגלי מגנזיום שלא קשורים לכלום ומוסיקה מזרחית כבדה בוקעת מחלון הגג שנחתך ברכב...

ניצמדים ככל האפשר לאי התנועה, הרמזור מתחלף שני הרכבים יוצאים מהרמזור בחריקת צמיגים דלת לדלת, אני מחליט לעבור כנגד התנועה ואת קו ההפרדה בכדי להציל את עורי, מסתבר שצדקתי, שני המכוניות שפונות ביחד מגרדות דלת בדלת מישהו שכח ללמד את הנהג בנתיב השמאלי לשמור על הנתיב שלו בסיבוב, והוא גנב קצת מהנתיב הימני, הנהג מימין שהיה עסוק בלבדוק מה קורה מעל מכסה המנוע שלו, לא ראה שהרכב משמאלו מגיע לביקור וכך מתנשקים להם הרכבים במרכז הצומת...הנהגים החביבים שהופתעו מהאינטימיות שנכפתה עליהם, מנסים לבצע בריחה מהירה, כמובן שתגובות ההגה שלהם מוגזמות וכך מוצאים עצמם ה"נהגים" שלנו זה בתוך הרמזור וזה בגדר הבטיחות, כשמוסיקת הטראנס מתערבבת לה בעוצמת הקול של אברהים מרוואל ולשניהם מתווספת צלילי פלסטיקים מתפוצצים זכוכית נישברת ומתכת מתעקמת!

סופי ואני עוברים בזהירות בין גורטאות המתכת וסופי לא מרשה לי להניף אצבע משולשת לעבר הנהגים, בנס הסיפור מסתיים רק בנזק כספי לדפוקים!

סעו בזהירות ותעשו לעצמכם טובה, גשו לעשות קורס נהיגה מתקדמת, גם מהנה וגם שימושי

[השושנים]

חום איימים, סופי מפמפמת לה באדישות מתישה, החום מוגרש היטב תחת הקסדה, ואפילו הרוח שהמשקף הפתוח מאפשר לה ליבש את בפנים, איננה מצננת.
בימים כאלה אני משתדל להתנהל בשיוט, כאשר יד ימין זהירה ביותר, ואינה נדיבה בגז כבכל יום, המנוע עובד על "טורים" וגלישה יותר מאשר על מומנט ומשיכה.
אדום ברמזור, לפנינו אס טייפ של החתול הבריטי הגדול, נהגו משתדל לשפר הופעתו בפני הבלונדית בעלת המחשוף הנדיב שמזיעה בתחנת האוטובוס הסמוכה, החלונות סוגרים עליו, והוא בשאננות קרירה אינו חושש או אינו יודע, כי בעלי החברה שלו מכרו את רכבו להיצרן משאיות הודי, מה שמעסיק אותו כרגע הוא לפזר קצת רושם יקר ברכבו המרשים.
עליית מחירי הדלק האחרונים יקרו את התידלוק השבועי של סופי בשקל וקצת, ואומרים כי עדיין לא נאמרה המילה האחרונה בנושא.
סופי ידידה נאמנה ולוחמת אמיתית, ממשיכה לעשות את העבודה האפורה יום יום ללא תלונות ומחאות, לא עוצרת ולא עומדת לרגע, לפעמים בדיוק בגלל זה, היא נעלמת ונשכחת בטירוף היומי, היא שם כדבר מובן מאליו, נכונה להסיע ולשנע מתי שרק תידרש, ללא בקשות או טענות מיוחדות. הזמן היחידי שאנו ביחד, הזמן הפרטי, הוא במהלכם של הנסיעות בין שם לכאן, אז נעצר המרוץ ונשכחות ולו לרגע הבעיות והצרות ולרגע קטן אחד רק אני והיא לבד בעולם, ביחד עם המחשבות ההנאות הקטנות והחום, נקודה קטנה של שפיות...כמה חם

[השושנים]

מצב נפשי משפיע על הרכיבה נקודה!

לאחרונה שמתי לב שמשהו קצת חסר ביחסים ביני ובין סופי, לכאורה שיגרה בריאה, יחסים מצויים של תן וקח, מעט תן והרבה קח, אם נהיה ישרים, אבל באמת שלא נישמעו תלונות באיטלקית.

ביום שיש האחרון התפנה לי קצת זמן ועשיתי משהו שהזנחתי אותו התקופה האחרונה, צאנו קצת לטייל, לא משהו גרנדיוזי גדול, פשוט היא אני והטבע. ההרגשה היתה שסופי מתנהגת יותר טוב מאשר ביום יום, יותר נכונה לשתף, יותר נועזת, יותר זורמת,

רציתי להבין מה יום מימים, ואז זה היכה בי:
לאחרונה החלפתי בעבודה את הבוס שלי, וכתוצאה השתנה מעט לוח הזמנים שלי, במקום להיות בעבודה ב-0630 שפרוש הדבר לצאת בשעה שש מהבית ולרכב בצורה רגועה עם הזריחה, היציאה מאוחרת יותר והצורך להגיע עד לשעת העוצר גורמת לי להיות לחוץ יותר בנושא הזמנים, פחות קשוב לטבע ויותר קשוב לתנועה המתרבה בשעות אלה... הצורך להגיע בזמן גורם גם לבצע מעשיים שבדרך כלל כאשר עיתותי בידי אני לא נוהג לעשות!

דוגמא נוספת כיצד הכלי והסביבה משנים את מצב התודעה שלך, מכיר ויודע כל אופנוען. בכל פעם שמישהו עולה על כלי ספורטיבי
מיד לאחר ההתנעה הוא נותן שתיים שלוש מכות גז בריאות...(מוכר לא) צליל המנוע ונביחת האגזוז מכניסות את הרוכב ל"מוד" מאוד מסויים ועכשיו אם יש אנשים בסביבה, בעיקר אנשים מהסוג היפה, תמיד אבל תמיד היציאה לדרך תהייה מהירה מהדרוש, ויהיו גם כאלה שיניפו גלגל לאוויר, ללא צורך אמיתי באמת! אם יד על הלב, איזה רוכב שהגיע ראשון לרמזור והצטרפו אליו כמה רוכבים נוספים לא ניסה לצאת הראשון מהרמזור ללא קשר לטיב האופנוע או יכולות הרכיבה שלו? צורך נפשי קדום? יצר תחרות? לך תדע...

גם העייפות משפיעה על הרכיבה, התגובות איטיות, וחוסר הרצון להרים עצמך מכיסא הרוכב בהתקרבך לבאמפ (התודות לעירייה) או בור בכביש גורם לך להעדיף ולספוג חבטה על פני הפעלה של השרירים העייפים. לכל אלה השפעה קריטית על טיב הרכיבה, המהירות וההנאה ממנה!

זאת ועוד ברכיבה בקבוצה, תמיד הרכיבה לא תהייה זהה לרכיבה הרגילה שלך, הרצון להראות, להרשים, להיות חלק מהקבוצה גורם לך להתנהג קצת אחרת. קצת שונה, פחות טיבעי.

בקיצור, מי שרוצה באמת להינות מהכלי שלו (המכאני המכאני-רז) חייב לפתח יותר את שעות הפנאי שלו על חשבון השעות האחרות בהם הרכב משמש יותר כמכשיר ופחות כידיד!

וסופי? סופי מחייכת בסלחנות למודת נסיון ומלמדת אותי בסבלנות של נזיר זן פרק נוסף מהוויות עולם הרוח!

בקיצור...סעו ותהינו!

[השושנים]

בשבועות האחרונים סופי השתעלה קצת, מתוך הכירות אינטיימית בנבכי מנועה של נסיכתי העלו במוחי שני סיבות עיקריות:
הפלאג שהוחלף לפני כשנה, או הקרבורטור שהדיזות שלו בלעו קצת אבק ירושלמי...
בנוסף החל מנסר בעת הנסיעה רעש מעצבן של שק מטבעות שמישהו בוחש בו היטב...רעש כזה יכול להצביע על בעיות קשות או סיבה מטומטמת, ומתוך היכרות של הנפשות בסיפור, בחרתי מתוך אופטימיות הזוייה דווקא בשנייה.
וכך מצאתי עצמי בשבת מוקדם בבוקר עם ארגז הכלים הנאמן וידידי הטוב ה- 40 WD והמון כוונות טובות.
ראשון פורק הפלאג ומצבו היה משביע רצון פרט למעט פיח חביב ניראה שלם ובמצב מצויין מה שמעיד יותר מהכל על פעולת מנוע בריאה! נייר מים מהשאריות שהיו לי ניקו את הפלאג למצב חדש ונקי.
בגלל מחסור בספריי לניקוי קרבורטור החלטתי להמתין עם פרוק הקרבורטור ונסיתי למצוא מהיכן מגיע הרעש המעצבן...
כיוון שאני חרש באוזן אחת, באדיבות צ.ה.ל וקשה לי לאתר כיוון של רעש (לשם כך נדרשות שני אוזניים תקינות) נחלצה לעזרתי ביתי וביחד מצאנו את האשם...סיבה מטומטמת זוכרים?
בגילגולה הקודם הרכיבה סופי את הסוכך דמוי החלון בחזיתה עוד לפני שהיגיע סופי אלי ביקשתי להוריד אותו, אבל מה...
הסוכך מורכב עם שני חתיכות מתכת שנימצאות מתחת לפחיות שמתחת לידיות הגז והקלאץ זהו המקום לספר שסופי היא היחידה לדעתי בעולם ששני הפחיות המקוריות עדיין נמצאות במקום ובכל ווספה אחרת שראיתי הפחיות הנ"ל אבדו או פורקו!
בקיצור סופי היגיעה אלי רק עם פלך אחד כזה ונוצר רווח בין הפחית לכידון שרעד והרעיש, במקום הותאמו שני אומים להצרת המרווח
והשקט חזר למשלטיו הישנים...לא לפני שסופי קיבלה כמות נכבדה של דאודורנט (40WD) מתחת לפחיות להקלת תיפעול ציר הגז והקלאץ...בנוסף עברתי והידקתי את כל הברגים האחרים, הרכבתי את הגומיה שקיבלתי מסימון (תודה סימון) על כנף מכסה המנוע וזהו...
היום בבוקר סופי הודתה לי הנסיעה נימרצת חזקה ומלאה מרץ, כאילו מדובר באוברהול מלא! קשה להאמין את גודל השינוי בתחושה וברכיבה...קצת תשומת לב ואהבה והכל ניראה ומרגיש אחרת!-