חברים... חברות... מכרים.. מכרות... מילות סיכום
בשנת 2001 ראיתי לראשונה את הדוקאטי בגלריית מוסך גירים ברעננה (בבעלות ארז סנטו, חבר טוב מזה שנים), מציץ מתחת לכיסוי, נפעמתי, הזלתי ריר והקשבתי לבעל המוסך שאמר לי "רד משם! לא למכירה"...
המשכתי בחיפוש אינטנסיבי אחר דוקאטי ולאורך אותה תקופה, חזרתי שוב ושוב לאותו מוסך של חבר, שחזר על המנטרה הידועה... "תקשיב, זה אופנוע של צ'מפאי, הוא רוכב וותיק, זה האופנוע שלו מזה שנים, הוא לא ימכור אותו לעולם"...
בסוף שנת 2005 הסכים סוף סוף אותו חבר לקשר ביני לבין בעל האופנוע וכך התחילה תחינה שארכה מספר שנים ואינספור הצקות, עד שבשנת 2008 הסכים בעל האופנוע למכור לי אותו.
לפני קצת פחות משנתיים הפרויקט התחיל. מטרתי הייתה לקחת את האופנוע הקיים, שהיה מכלול של תוספות ושיפורים מהטובים בזמנם שהוסיפו לו בעליו הקודמים (רם לנדס היה זה שייבא אותו לארץ ולאחר מכן, צ'מפאי) ולהביא אותו למצב של דוקאטי 900SS מקורי, במצב תצוגה.
הפרויקט היה מהנה, מאתגר, חלקיו השונים שופצו, חודשו, הוחלפו, לוטשו, נצבעו תוך כדי למידת הכלי, מורכבותו ומכלוליו. את ההנאה שלי בתהליך חלקתי כאן עם אלו שעקבו אחר הפרויקט, מתוך כוונה ללמד ולשתף. התגובות, השאלות והפרגון תרמו רבות לתהליך ומגיעה תודה לכל מי ששאל, הגיב ואף צפה בשתיקה וראה את התהליך.
מבחינתי כאמור, הפרויקט הסתיים.
האופנוע בשלב זה לא יעלה על הכביש... אצטט מילה מתוך משהו שרשמתי ביום שקניתי אותו, 18/02/2011:
"היום האופנוע הגיע סוף סוף לביתו החדש, תרתי משמע... האופנוע כרגע ממוקם בחדר העבודה שלי, בדיוק מולי עכשיו וזה היה החלום שלי.... תמיד אמרתי, כשיהיה לי דוקאטי 900, מצידי שלא יזוז מטר, שיהיה אצלי בבית בתור פריט אומנות... בשלב הזה, לפחות עד תום ימי הגשם, נחכה שנינו לימי הקיץ, כדי להחזיר אותו לכביש.."
אולי בעתיד הקרוב או הרחוק, האופנוע יזכה לטעום שוב את טעם האספלט אם נכון לעכשיו, בחרתי לממש את הנ"ל ומיקמתי את האופנוע בסלון... משהו להתחיל ולסיים איתו את היום... לעבור לידו כשאני לוקח משהו מהמקרר ואחד הדברים הראשונים שאראה לאחר התעוררות משנ"צ בשישי בצהריים...
אז כאמור.. תודה לכולם על התמיכה והעזרה, מהדוקאטי וממני.
בשל העובדה שהוא לא יגיע למפגשים אלו ואחרים... כל מי שירצה לראות את הדוקאטי.... מוזמן!
ליאור.
כך זה התחיל...
כך נראה האופנוע, מהספה בסלון...