המשך :
קרוקר דאג לצייד את האופנוע בבולמי זעזועים בעלי קפיציות כפולה, ורוב החלקים יוצרו במפעל של קרוקר בלוס אנגלס . המנוע היה v- twin 45 בעל מהלך קצר של הבוכנות בניגוד גמור למה שהיה מקובל באותה תקופה. הצילינדרים היו בעלי דופן עבה במיוחד וישבו עמוק בתוך הבלוק.
תיבת ההילוכים היתה בעלת שלושה הילוכים עם הילוך שלישי overdrive ביחס גבוה.
ההרכבה היתה ידנית וניתן היה להזמין על פי דרישת הלקוח צבע , תמסורת הספק , ועוד שינויים שונים. המנוע הגדול ביותר איפשר להפיק עד כ- 200 כ"ס אבל אף רוכב לא הצליח לנצל את ההספק המכסימלי. ההתנעה היתה קשה למרות שהמגנטו נבנה במיוחד לכלי זה.
אבל ברגע שהכלי הותנע ופתח בנסיעה לא היתה אפשרות להשיג אותו. התוצאה : אופנוע גדול ומרשים ששוקל בסביבות 300 ק"ג שנסע בצורה לא חלקה מלוכלכת ורועשת.
מהירות השיוט של הקרוקר היתה בין 145 - 160 קמ"ש והמהירות המירבית עברה בהרבה את ה - 160 קמ"ש. הבעיה שהקרוקר היה יקר בהרבה מההרלי 74 אינץ או מהאינדיאן chief .
חמשת הכלים הראשונים עזבו את המפעל עם שסתומים עיליים חשופים, דבר שגרם לאבדן שמן רב , ולהחלפות מכנסיים וחייב את היצרנים לעשות תכנון מחדש, ואכן ממספר 6 ומעלה השסתומים היו סגורים, כך יצרו עד 1940, אז הוסיפו מיכל דלק גדול כדי לאפשר נסיעה של יותר מ - 160 קמ"ש . הקרוקר לא היה אופנוע חסכוני ושינוי בכיון זה נעשה רק החל מן האופנוע ה - 81 .
הערכה כמעט ודאית קובעת כי בין השנים 1935 - 1941 עזבו את מפעלו של קרוקר 197 אופנועים בלבד. במשך הזמן איפשר עובי הדופן העבה לשנות את הנפח מ - 61 אינץ ל - 90 אינץ קוב.
הרברט פגן, ממעריצי הקרוקר דיווח כי בתחרות שהתקיימה באגם לייק מוויר ניצחו אופנועי הקרוקר בכל המרוצים את האינדיאן ואת ההרלי דוידסון.