האוטובוס הראשון

כתב : איל שמיר
צילומים: ארכיון daimlerchrysler

האוטובוס הראשון היה רחוק מלהיות נושאת נוסעים מפוארת ומפונקת. הוא גם לא הוביל נופשים עליזים אל אתרי הרגיעה שלהם. היה זה אוטובוס קווי פשוט ובסיסי, שהוביל נוסעים בין העיירה הגרמנית זיגן לכפרים נטפן ודויץ. זיגן, כיום, נמצאת במרחק חצי שעת נסיעה מהעיר קלן. בסוף המאה ה-19 היה זה זמן נסיעה ארוך בהרבה. העיירה זיגן ממוקמת במרכז חבל ארץ כפרי יפהפה, משופע גבעות ונחלים, ומוקפת כפרים וחוות רבות. כרכרת הדואר שעברה בין הכפרים היתה מוגבלת במקומות נסיעה, איטית ומאוד לא נוחה. אל אלו שגרו "קרוב" יחסית לעיר כבר לא נותר מקום בכרכרה ולא היה זה נדיר לראות עובדים פוסעים במשעולי האזור 10 ואף 15 ק"מ מדי בוקר לעבודה, ובערבו של יום צועדים את הדרך הארוכה בחזרה הביתה. לא מציאה מי יודע כמה להתחיל ולגמור כך את יום עמלך, לא?

כל זאת השתנה בבוקר ה-18 במרץ, 1895, בשעה 6:25 בדיוק. בדיוק בשעה זו צלצל הפעמון והאוטובוס הראשון - מיניבוס, למען הדיוק - מתוצרת קרל בנץ שחרר את בלם היד ויצא מהתחנה בדויץ לכיוון זיגן, נושא עימו לא פחות משמונה נוסעים נרגשים.
הדרך הארוכה בין שתי העיירות נמשכה שעה ועשרים דקות בלבד, הודות למנוע חמישה כוח-הסוס שאפשר נסיעה במהירות של עד 15 קמ"ש. הבנץ התבסס מבחינה טכנולוגית על הויקטוריה, מכונית מוצלחת ומפורסמת אותה ייצר קארל בנץ בשעתו עבור שועי עולם ועשירי גרמניה. מנוע ארבע פעימות חד-צילינדרי הותקן מאחור והניע את הגלגלים האחוריים באמצעות שרשרת. המרכב נקרא 'לנדאו', על שם סגנון המרכבים שהיה מקובל בכרכרות הסוסים בשם זה בשעתו, וניתן היה להזמינו עם גג נפתח או סגור.
מחיר הנסיעה, אגב, היה 70 פפניג (0.7 רייכסמארק) - לא מעט כסף באותה העת, בעיקר נוכח העובדה שבקטעים מסוימים, תלולים במיוחד, נאלצו הנוסעים לצאת ולדחוף...
אבל, כל אלו התקבלו כנראה יפה, שכן עוד במהלך אותה השנה הוכנס האוטובוס השני לשירות - ובאותו הקו. אבל, זמן קצר לאחר מכן נאלצו היזמים להפסיק את קווי השירות הללו, שכן הדרכים היו קשות מדי ובלתי עבירות בחורף. את האימפקט הראשונה עשה בכל זאת אותו אוטובוס היסטורי, שכן לאט לאט החלו לצוץ קווי אוטובוס רבים בגרמניה – בעיקר בערים – ועם התפתחות הטכנולוגיה (בעיקר המתלים, מערכות הבלמים וההיגוי) החלו האוטובוסים הקדמוניים להראות עוד ועוד גם בדרכי העפר שחיברו בין הכפרים.