אבל, ה-V8 משמש רק כרקע ונקודת ציון בסיפור הזה.
הפעם אנחנו מדברים על נשק הרבה יותר כבד; ארטילריה שכיום כבר אין צורך בשכמותה, אך בשעתו די היה באזכור שמה כדי להטיל מורא על המתחרות - ולשכנע את אלה שיכלו להרשות לעצמן לרוץ ולרכוש לעצמם אחת. מנוע ה-V16 של קאדילאק היכה את עולם הרכב בתדהמה. הייתה זו יחידת כוח דמיונית בעוצמתה, בגודלה ובפער הטכנולוגי שהשיגה באחת על פני מתחרותיה. קאדילאק הציעה גרסאות V16 במשך עשור - מ-1930 ועד 1940 - שיחד עם גרסאות ה-V12 מיצבו את חטיבת היוקרה של ג'נראל-מוטורס למשך תקופה זו בפסגת יצרניות מכוניות היוקרה בעולם. ושם, בפסגה, היה באותה העת הרבה יותר צפוף וחם מבימינו...
תזמון בעייתי
בשנות ה-30' זו לא הייתה מציאה גדולה להיות אמריקני. ממוצע, כמובן; המשבר הכלכלי היה בשיאו. מיליוני מובטלים הביטו בייאוש אל עתיד שחור והכלכלה הייתה בשפל שלא היה כדוגמתו. כל אלה לא הפריעו למלחמות ענקים שהתחוללו כאילו אין מחר, אי-שם למעלה, באיזור האלפיון העליון של אמריקה. זהו ללא ספק נתון ששווה מחקר סוציולוגי מעמיק, אך הייתה זו עובדה שדווקא שנים אלה - שנות ה-30' - נחשבות כתור הזהב של תעשיית הרכב באמריקה, ויש האומרים בעולם כולו. קאדילאק, ה"יוקרתית-המונית", נאלצה להתמודד מול עשרות מותגים ודגמים יוקרתיים ואליטיסטיים, בהם אף כמה ששמם הלך - ושייט... - לפניהם, חוצה אף את האוקיאנוס עד לאירופה, ערש התרבות וחממת המכוניות הטובות בעולם. שמות כמו שטוץ, קורד, אאובורן ומרמון הלכו והתחבבו על עשירי היבשת החדשה כאשר מותג כמו דוזנברג התברג אף אל העילית שבעילית יצרניות הרכב בעולם, מסתכל למרצדס-בנץ, רולס-רויס, מאייבאך, איזוטה-פראשיני, היספאנו-סוויצה וטאלבו-לאגו ללא מצמוץ היישר בלבן של העיניים, לא פעם גורם למתחרות מאירופה להשפיל מבט.
קדילאק נדרשו ללא פחות מהתעשתות מהירה וגימיק שיעלה אותם גבוה יותר ברשימת המכוניות המועדפות אצל אותם אמריקנים שהמשבר הכלכלי לא ממש השפיע על אורח חייהם.
עוד בשנת 1926 הוחלט בחלונות הגבוהים אצל הג'נראל "להיכנס" במתחרה המרה ביותר של קאדילאק - פאקארד, מתחרה שהפגינה דומיננטיות בשוק מכוניות היוקרה האמריקני. ההחלטה שהתקבלה נותרה בגדר סוד כמוס זמן מה, ועיקרה: תכנון, פיתוח וייצור מנוע V16 חדש ורב-עוצמה, מנוע שישים בצל את מנועי ה-V12 ששירתו את דגמי פאקארד היוקרתיים יותר. בתזמון שלא ניתן להגדירו אלא כאומלל - ואולי "לעג לרש", תרתי משמע - חשפה קאדילאק את ה-452 Sixteen עם המנוע המרשים בספטמבר 1929, שבועות ספורים לאחר מפולת הבורסה הגדולה בארה"ב. בחברה קיבלו את עצתו של וויליאם סטריקלנד, המהנדס הראשי בחברה, "ללכת על טכנולוגיה". בהשגת פער טכנולוגי משמעותי על-פני המתחרים יושג היתרון המבוקש, שיהפוך את קדילאק לחברה שוות-זכויות בצמרת יצרניות היוקרה בעולם, כאשר מנוע בגודל, עוצמה ותצורה כאלה לא נמצא אצל אף אחת מהמתחרות. עוד עור משובח, עוד דיפוני עץ ועוד מרכבי פאר המיוצרים בעבודת יד-אומן מוקפדת לא יספיקו כאן. את אלה אי-אפשר היה להמציא מחדש, והם נמצאו בשפע אצל המתחרים - גם בדגמי קאדילאק שיוצרו באותה עת. למעשה, נדרש משהו שונה.
עולים כיתה
ה-V16 אכן השיגה את האפקט המתבקש מיד עם חשיפתה לציבור, ורשימת הסלבריטיז והעשירים והיפים של אמריקה שרצו אחת כזו הלכה והתארכה. בקדילאק הבינו שעם השקת גרסאות ה-V16 יצליחו "לדלג" בקלילות מעל לרוב המתחרות המסורתיות (כמו לינקולן, פאקארד, מרמון ושות') אך במקביל ימצאו עצמם בתחרות ישירה מול יריב חדש ולא מוכר, מליגת העל: דוזנברג. מותג העילית הזה כולל בתוכו את כל שצריך כדי להשתייך אל יצרניות הרכב האליטיסטיות והיוקרתיות בעולם בשעתו (לצד רולס-רויס, בוגאטי ובודדות נוספות): רקע והצלחות במסלול המרוצים, טכנולוגיה מתקדמת (מנועי V8 רבי-עוצמה עם מגדש-על), איכות ייצור והרכבה חסרות תחרות, וכמובן - תג מחיר מטורף שהופך גם רולס-רויס למשפחתית זולה בהשוואה ...
אז אם בקדילאק העדיפו שלא להתווכח עם הסיסמה של דוזנברג - America’s Mightiest Motorcar – נדרשה סיסמה אחרת, שתהייה חזקה מספיק, וכמובן נכונה במידת האפשר...
אנשי יחסי הציבור לא התקשו להגיע לסיסמה המבוקשת: המכונית הכבדה הציעה ביצועים שהוגדרו בשעתה כדמיוניים, והובילו לסלוגן שליווה את קדילאק שנים רבות לאחר מכן: The “Standart of the World”. עם מנוע V16 ייחודי, זה בהחלט היה נכון ורבות מהמתחרות נכנסו למהלך שהתברר מאוחר יותר לא פעם כהתאבדותי, ותכננו ופיתחו מנועי V16 משלהן. הבעיה היתה שלאותם יצרני עילית קטנים לא היו המשאבים, היכולות ואורך הנשימה שהיו לקדילאק, חטיבה ביצרנית הרכב הגדולה בעולם.
הולכים על טכנולוגיה
בעשור בו הציעה קדילאק את גרסאות ה-16 צילינדרים שלה, נזרעו למעשה הזרעים שהניעו את מורשת ותדמית יצרנית הפאר האמריקנית שנים רבות לאחר מכן. היתה זו תקופה בה השתלבה יצרנית הענק האמריקנית כשווה בין שווים לצד מותגי עילית ויוקרה רבים אחרים, שרובם - צחוק הגורל - לא זכו לעבור את מלחה"ע ה-2 בשלום והם מהווים כיום זיכרון רחוק אם לא נשכח. ה-V16 האחרונה יוצרה ב-1940 (סה"כ יוצרו באותה שנה 51 מכוניות קדילאק עם מנועי V16), ואז הוחלט בקדילאק להדק את החגורה, לחסוך בעלויות ולהתמקד במספר מצומצם של מנועים - כולם V8 המבוססים על אותו אב-טיפוס, כאשר רק הנפח וההספק משתנה. פיתוח, ייצור ותחזוקת מנועי V16 - כמו גם V12 שיוצרו במקביל - היו עניין יקר מאוד ולא כדאי כלכלית, בעיקר כשהמתחרות הרבות הלכו ונעלמו כאשר גם אצלן יורד אט אט רעיון מנועי ה-V12/16 מהפרק.
הקדילאק V16 הספיק לעשות את העבודה. הוא ייזכר ללא ספק כאחד מעמודי התווך של היצרנית האמריקנית הוותיקה וכדגם שהשפעתו התדמיתית היתה גדולה ומשמעותית לאין ערוך מכדאיותו הכלכלית או חשיבותו מבחינה טכנולוגית.
גם כיום מודים רבים, המזכירים את השם קדילאק בנשימה אחת עם המכוניות הטובות בעולם, כי הכנסת המותג האמריקני היוקרתי למועדון המצומצם של "המכוניות הטובות בעולם" מקורו אי-שם באותן שנות ה-30' העליזות, תקופה הנחשבת כיום לתור הזהב של עולם הרכב, לבטח של עולם הרכב האמריקני. הסתכלו בתמונות ותבינו...
קאדילאק V16 Sport Phaeton 1931- נתונים
מנוע: 7,404 סמ"ק, 16 צילינדרים בתצורת V, 45 מעלות, 2 שסתומים לצילינדר
הספק: 185 כוח-סוס ב-3,400 סל"ד
מומנט: 56 קג"מ ב-3,000 סל"ד
תיבת הילוכים: ידנית, 3 מהירויות
מתלים: מלפנים: עצמות עצה, מוטות רוחב, מאחור: מוטות אלכסוניים, רב-חיבורי
בלמים: 4 בלמי תוף מכאניים מגובים במשאבת ואקום
צמיגים: 7.00-19
מידות: אורךxרוחבxגובה: 1,440x1,899x5,652 מ"מ
בסיס גלגלים: 3,759 מ"מ
משקל עצמי: 2,688 ק"ג
נפח מיכל דלק: 96 ליטרים
תאוצה 0-100 קמ"ש: 20.0 שניות
מהירות מרבית: 160 קמ"ש
צריכת דלק (יצרן): 3.5 ק"מ/ליטר
מחיר (1931): 6,500$ (כיום: 400,000$ ומעלה)
תוספות (1931): מראות חיצוניות (32$), שמשה קדמית מפוצלת (185$), רדיו (200$), תא מטען חיצוני (119$), תוספת פנסים מלפנים ומאחור (37.50-75$)
אחד הלקוחות הראשונים להצטייד ב-V16 היה הסטאר-גאנגסטר אל-"פני צלקת"-קאפונה. קאפונה הסב את לימוזינות היוקרה רבות העוצמה שלו למבצרים נוסעים: הרכב שוריין, הכיל תאים לאכסון נשק ותחמושת, וכמובן את כל אבזרי היוקרה והפאר שהיו מקובלים באותה עת. קאפונה החזיק ברשותו עשרות דגמי קאדילאק משנות ה-20' ועד לשנות ה-40', ובכלל זה מספר גרסאות V16, כמו זו המצולמת - ממודל 40' - ה-V16 האחרונה, ממנה יוצרו רק חמש באותה שנה.
 |
|
הקדילאק V16 Sport Phaeton משנת 1931 היא, ככל הנראה, הקדילאק הנחשקת מכולן וה-V16 המפורסמת ביותר. ה- Sport Phaetonהיתה קבריולה-לימוזינה פתוחה, ללא חלונות צד, כאשר הנוסעים מלפנים ומאחור מוקמו בשני המקרים בתאי נוסעים נפרדים עם חלון חזית לכל תא וכמובן - כניסות נפרדות. כיום נמכרת בארה"ב מכונית כזו במצב טוב בלפחות חצי מיליון דולר
הקאדילאק V16 - בתמונה: גרסת ה-V16 Sport Phaeton מ-1931 - היתה לימוזינת השרירים האולטימטיבית בשעתה; המנוע, בנפח 425 אינץ' מעוקבים (7.4 ליטר), ייצר עד 185 כוח-סוס ואפשר האצה מעמידה ל-100 קמ"ש תוך 20 שניות ומהירות מרבית של 160 קמ"ש. אלה הם נתונים כמעט מדהימים ביחס לתקופה, וגם כיום ניתן להתרשם מהם, בעיקר נוכח משקלה של המכונית: 2.7 טון ללא דלק, נוסעים ומטען!
ה- V16 Sport Phaeton היתה המכונית הסדרתית הראשונה בעולם להצטייד במנוע V16 - תצורה שהיתה נדירה בכלל באותם ימים, בפרט בתעשיית הרכב. מנועים בתצורה זו הניעו סירות, מטוסים ורכבות - פחות כלי-רכב פרטיים
גרסת ה-V16 Town Car 452A מ-1931: מכונית-שרד ייצוגית ומפוארת בה היתה הפרדה בין הנהג לבין הנוסעים מאחור
לצד גרסת ה-Sport Phaeton הפתוחה וגרסאות רבות נוספות (רודסטר, קופה, לימוזינה סגורה ועוד) הוצעה גם גרסת V16 Fleetwood Imperial Sedan
בשנת 1933 חשפה קדילאק, במסגרת תערוכה בינלאומית בשיקאגו, מכונית קונספט מהפכנית בשם Aerodynamic Coupe. היתה זו הראשונה מבין עשרות מכוניות תצוגה של קדילאק שהושקו בשנים הבאות, והודות למנוע ה-V16 רב-העוצמה שלה ולעיצובה האווירודינמי היתה למעשה "לימוזינת הביצועים" באותם ימים. בנוסף לעיצוב האווירודינמי המתקדם, הציעה הקדילאק העתידנית מהפכה נוספת: היתה זו הפעם הראשונה בה אוחסן הגלגל הרזרבי בתא המטען - בהחלט מהפכה בתכנון כלי-רכב, כמו גם המכונית הראשונה בה הודגש במיוחד "עיצוב" מערכת הפליטה, שעד אז לא נחשבה כאלמנט עיצובי או תדמיתי חשוב. באמצעות צמד צינורות המפלט הפחוסים בקצותיהם רצו אנשי קאדילאק לשדר ביצועים ועוצמה
 
|