לאחר שסיטרואן חשפו את הטראקסיו-אוואנט המהפכנית ב-1934, או בשמה הרשמי 7CV Traction Avant, הבינו בפיז'ו, המתחרה מבית, כי החל עידן חדש בתעשיית הרכב וכי יש להגיב - ומהר. הטראקסיו-אוואנט היתה למעשה במה באמצעותה הציג אנדרה סיטרואן שורה שלמה של "פתרונות מכאניים" מהפכניים במכוניות. בין היתר צוידה המכונית בהנעה קדמית, שלדה אחודה, מתלים נפרדים, מנוע עם גל זיזים עילי וגיר אוטומטי מתקדם. היסטוריונים רבים המצויים בעולם הרכב מציינים מכונית זו כ"מכונית המודרנית הראשונה".
בעוד שבסיטרואן אהבו זאת לא פעם מסובך ומורכב - למרות שהעסק עבד, בסופו של דבר - העדיפו בפיז'ו לעקוף תסבוכות מכאניות וטכניות אפשריות, וללכת על בטוח. למרות מהפכנות ההנעה הקדמית בסיטרואן, הוחלט להישאר ב-402 עם הנעה אחורית. מסתבר שמערכות ההנעה הקדמית הראשונות היו מורכבות לייצור ובעלות בעיות אמינות ואף בטיחות. השילוב בין מערכת הינע להיגוי ובלמים יצר לא מעט בעיות - בהן העדיפו בפיז'ו לא לגעת בשלב זה. בפיז'ו התמקדו במשהו אחר לגמרי, חדשני לא פחות: אווירודינמיות.
ואכן, רכב התצוגה שהושק ב-1935 במהלך תערוכת הרכב של פאריס, היה ללא ספק מהפכני בעיצובו והותיר רבים פעורי פה. הלימוזינה המרווחת ומפוארת הציגה עיצוב חלק, מעוגל וחריג - הכל בכדי לאפשר צליחת הרוח מהר וקל יותר. תחום האווירודינמיות היה עדיין רחוק מלהוות שיקול חשוב ומכריע בתכנון כלי רכב ולמעט ניסיונות בודדים פה ושם, התחום היחיד בו התייחסו להתנגדות הרוח היה בתחום המרוצים. מכונית התצוגה צוידה גם ב"זנב" אחורי ענק, בסגנון מטוסי הקרב של אותה העת, שמן הסתם לא מצא דרכו אל המכונית הסדרתית, בייצורה הוחל בשנת 1937. הכנפיים הקדמיות המאסיביות שהיו עד אז מותקנות מחוץ ליחידת המנוע, "התקרבו" והחלו להתמזג ליחידה קדמית אחת. הפנסים - שבאותן השנים הותקנו על הכנפיים בהבלטה שהפכה אותם לפגיעים - הוסתרו מאחורי הסבכה הקדמית (ה'גריל') כך שמהצד כלל לא נראו. ה-402 היתה ככל הנראה המכונית בייצור המוני הראשונה שהציעה עיצוב אווירודינמי שכזה, וגרסת הלימוזינה יוצרה עד לשנת 1948, עת הוחלפה על-ידי ה-203 ובהצלחה רבה: כ-34,000 יחידות ממנה נמכרו. בנוסף לגרסת הלימוזינה הוצעו גרסאות נוספות ובכללן גרסת מרוץ, רודסטר, קבריולה וקופה-קבריולה עם גג קשיח נפתח (ידני או חשמלי בגרסאות היקרות יותר). ה-402 צוידה במנוע 4 צילינדרים בשורה, בנפח 2.0 ליטר שייצר 55 כוח-סוס. הודות לעיצובה האווירודינמי הספיק מנוע זה להשיג מהירות של 120 קמ"ש - נתון מכובד ביותר באותם הימים.
ה-402 החלה כאמור עידן חדש בפיז'ו, ולמעשה במובן מסוים בכלל תעשיית הרכב. הדגש שניתן על העיצוב האווירודינמי הפך לנתון שיותר לא התעלמו ממנו בעת תכנון רכב חדש. הצלחת הדגם במכירות נבעה מעוד פרמטר שהפך לשם נרדף אצל פיז'ו: קשיחות ואמינות יוצאות דופן יחד עם עלויות תחזוקה זולות.
האריה של פיז'ו שאג וההד נשמע עד היום...
אחת הגרסאות הסדרתיות של ה-402 היתה גרסת הקבריולט-קופה הזו שנקראה 'אקליפס', שגל מכוניות הקבריולט-קופה המודרניות ממחיש עד כמה הקדימה את זמנה, עם תצורת הגג הנפתח הקשיח הייחודית
ה-402 סדאן הסדרתית בהחלט מסגירה את קרבת המשפחה לגרסת התצוגה הראדיקאלית, נשואת הכתבה
 |
|
|