להיות ג'ון בריטן
כבר מימיו הראשונים, בסביבות 1950, כמו רוב ה"קיווים" (תושבי ניוזילנד) חונך ג'ון בריטן לאהוב את התועלת שבעבודת הידיים. הוא החל את מסעו בעולם המוטוריקה כילד קטן חובב קארטים ומכוניות משחק למיניהן. לא עבר זמן רב ובגיל שתיים עשרה גילה את כוח המנוע החשמלי שיכול להניע אותן. ניצוץ חדש לבטח הופיע בעיניו.
ג'ון לא היה הטיפוס של בתי הספר, הוא לא ידע לקרוא היטב עקב בעית למידה שהייתה לו. המורים שלא הכירו עדיין בתופעת בעיות הלמידה, הנחקרת היטב בימינו, המעיטו בערכו של הילד הסקרן. ג'ון נאלץ ללמוד את מה שאהב במו ידיו, הוא החל ללמוד מכונאות בעצמו, ועשה מכך דרך חיים.
בגיל שלוש עשרה, מצא ג'ון בתעלה אופנוע אינדיאן סקאוט 1927, והחל לשפץ אותו, לא עבר זמן רב לפני שהחל להגיע איתו אפילו לבית הספר.
שסיים את לימודי בית הספר, לא בהצטיינות מיותר לציין, החליט ללמוד מכונאות באופן רשמי, ולקח קורסי ערב בנושא. בשעות היום היה עובד כמכונאי זוטר במפעל יצור מערבלי בטון וכבשנים ליצור מנורות.
השנים חלפו. ג'ון החל אט אט להרויח את לחמו, ובו זמנית להרויח נסיון רב בתחומי העיצוב התעשייתי, עיצוב המוצר, מכונאות ועוד. הבסיס ליצירתיות שבו ניחן בבגרותו החל לתת אותותיו.
זה הקטן גדול יהיה.
תחומי ההתעניינות של ג'ון החלו להתפתח, הוא החל לנסח לעצמו רישומים מכאניים ופתרונות עיצוביים למגוון דברים רחב. ילדותו המסובכת הרי אילצה אותו ללמוד בעצמו, והפכה אותו בבגרותו לאדם סקרן ו"משוגע" לפרטים, אך עם זאת אדם מעשי, שהתבטא באופן יצירתי והשתדל לשמור על העלות הנמוכה ביותר בייצור.
תוך מספר שנים קצרות חובב המכונאות הקטנטן הפך לאמן זכוכית, יצרן רהיטים, ומעצב בגדים (שלעיתים מכר בעצמו בתצוגות). את ביתו החם בנה משיירים מאתרי הריסות, והפליא לעשות כאשר הפך אחוזה הרוסה לבית נוח מעוצב ומרשים לכל הדעות.
ואז, בשנות העשרים המאוחרות של ג'ון בריטן זה קרה. הוא החל להתעניין בבנית אופנועי מירוץ.
דה וינצ'י, צעד מאחוריך.
אי אפשר שלא להעריץ את אישתו של ג'ון, קירסטן פרייס. אחרי הכל, היא זו שתמכה בו כאשר החליט לקנות דוקאטי מירוץ ולשפץ אותו בחצר ביתם יום ולילה.
ג'ון עמל שעות רבות על הדוקאטי, במטרה לשפרו ולעשותו משהו שעוד לא ראו ועוד לא שמעו עליו, אך רגישותו לפרטים ונכונותו להצלחה רק הקשתה עליו, כיון שהדוקאטי לא ענה על הציפיות שג'ון הציג. לכן בצעד אמיץ החליט לבנות אופנוע חדש מאפס, אופנוע שיתאים לו בדיוק, האופנוע של ג'ון בריטן.
החלום שחלם ג'ון, החל לרקום עור וגידים. אך הפרוייקט כמובן לא המריא כהרף עין. בנייתו לקחה לא פחות משתיים עשרה שנים ארוכות של ניסויים, כשלונות, הרבה צמיגים שרופים ואספלט מכאיב.
ב1992, הופיע לראשונה במירוץ הדייטונה בארה"ב חלום. חלום בצבעים של כחול וורוד. הוא השתתף לראשונה במירוץ רשמי בקטגוריית ה-V-TWIN, בו עדיין יכלו להשתתף אופנועים ביצור לא תעשייתי מול מתחרים גדולים, וסחף ים של הדים וכותרות.
|
|
למה בעצם?
ג'ון, כבעל יכולת הנדסאית מופלאה ויכולת חשיבה מודרנית, שילב את כל כישרונותיו, והעניק לאופנוע שלו צורה הנדסית מעוגלת פינות, עם התחשבות מקסימלית באוירודינמיקה ומשקל מופחת.
ובכן, נתחיל בכך שמנוע ה-V של היצור המוזר הזה היה ברוחב של הגלגל האחורי, דבר שלא נעשה לפני כן בצורה כזו (אותו מנוע אשר בנה ג'ון במו ידיו בעיקר מחלקים ביצור מקומי). נמשיך בכך שהרדיאטור הועבר מקדמת המנוע אל מתחת למושב הרוכב, כדי לא למנוע את זרימת האויר על האופנוע, ומעבר האויר אליו בוצע באמצעות תעלות אויר מובנות. השלדה למשל, נבנתה באופן יחודי אשר מחבר את המנוע ישירות לגלגל האחורי כדי להוריד ממנה עומס, ועוד לא הזכרנו את השימוש היחודי בסיבי פחמן כתנאי לאוירודינמיקה והורדת משקל, ובכלל לא נגענו במערכת הפליטה היחודית, הנראת כחלק פנימי בגוף חי. ג'ון גם ידע את חשיבות המודרניזציה הטכנולוגית הקשורה במרוצים, והוסיף מחשב דרך אשר בדק ותיעד שישה משתנים מכאניים באופן רציף. הוא גם היה אחד הראשונים שערך את כיוונון הזרקת הדלק באמצעות מחשב נייד, דבר שנחשב מתקדם מאוד בשנות התשעים המוקדמות.
כל זאת ועוד, הפכו את הV1000 של ג'ון בריטן לאחד מאופנועי המירוצים המוצלחים ביותר בבניה עצמית, עד כדי כך, שהאופנוע גם הוכיח את עצמו וניצח לא מעט פעמים, באסן שבהולנד, במונזה באיטלה, בבראונדס האץ' בבריטניה וכמובן בדייטונה שבארה"ב. ג'ון הגשים את חלומו, כליו המהירים אפילו שברו ארבעה שיאי עולם רשמיים במהירות, אך עם זאת, צרה אחרת באה עליו.
ב1995, שנה לאחר הנצחון בדייטונה, נפטר ג'ון בריטן ממחלת הסרטן. תשתית האופנועים והמפעל הקטן שיצר שקעו בשכול עמוק, ונשבעו להמשיך ולהתחרות גם תקופה מסוימת לאחר מותו, כדי לכבד ולשמר את זכרו.
ייבוש ביצות בסגנון ניוזילנדי
ג'ון בריטן היה חלוץ וגאון בזאת אין כל ספק. הוא הלך אחרי חלומו מול כל המתחרים ומול כל הספקות. הוא יצר עשרה אופנועים מדהימים הן מבחינת טכנולוגית, והן מבחינה עיצובית. הוא יצר אופנוע במו ידיו, שילוב מנצח ואמנותי של כוח, יצירתיות וזרימה.
ומה בארצנו הקטנטונת? האם זו בושה לקוות שיתגלה כישרון חלוצי אשר יקח אותנו לעשור הבא בפיתוח רכב או אופנוע ברמה בינלאומית? לאט לאט החוק המוטורי קורם עור וגידים, והזדמנויות מעניינות מושכות את עינינו, לדוגמא התפתחות הרכב ה"ירוק" של היזם שי אגסי או
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3287001,00.html.
כיום, בחיינו המודרנים, כאשר הכל הופך גלובאלי ותאגידי, רק נשארת תקווה שיצירת האמנות של ג'ון בריטן, לא תהיה הדוגמא האחרונה שלנו לראות תופעת "דויד מול גולית", שבה כלי רכב הנבנה עצמאית בחצר הבית בניוזילנד הרחוקה מנצח ענקי מוטוריקה תעשייתים. במחשבה שניה, אולי דווקא בארצנו "מאותגרת" המוטוריקה יש לנו את הבסיס המתאים ואת האופי להגיע לכך.
כי חלומות מסתבר, ניתנים להגשמה. עובדה, תשאלו את ג'ון בריטן.
יצור – 1991 -1988
סה"כ – 10 כלים
כוח – 166HP ,11800 RPM
מהירות – 303 קמש
מנוע – V-TWIN מקורר מים 999CC
משקל – 138 קילו
מחיר משוער אז – 100,000
מחיר משוער היום – 250,000
|