קרייזלר האמריקנית השתייכה תמיד אל ה-Big Four מבין יצרניות הרכב האמריקניות, שכללו כמובן את ג'נרל-מוטורס, פורד, קרייזלר ואמריקן מוטורס (AMC) שכבר לא קיימת, וחלקים ממנה (ג'יפ, למשל) נרכשו על-ידי קרייזלר. בניגוד לפורד ו-GM שטיפחו חטיבות יוקרה משלהן (לינקולן וקאדילאק בהתאמה) - שגם אם לא היו שונות לגמרי מכנית הרי שנבדלו משאר מוצרי החטיבות העממיות יותר בבירור ברמת האבזור, בעיצוב וכמובן במחירים - הרי שהשם 'קרייזלר' ביטא על-פי רוב גם את השם של המכוניות היוקרתיות יותר של החברה, וגם את המכוניות העממיות והפשוטות יותר. החטיבות דודג' ופלימות' היו פשוטות ועממיות עוד יותר, אך בהשוואה ליוקרה האמריקנית המוכרת מבית המתחרות, נאלצו בקרייזלר "להמציא" תשובה, מאחר ומותג-עילית או יוקרה עצמאי לא היה בנמצא בבעלות הקונצרן. אז מה עושים? מלטשים, מעדנים, קצת מאפרים, מעניקים שם מיוחד והנה - יש לנו "מותג יוקרה" משלנו.
השורשים
בשם 'אימפריאל' (Imperial) נעשה שימוש בקרייזלר לראשונה ב-1924, שנת הקמת החברה.
תעשיית הרכב האמריקנית עברה באותה עת מהליכה מהירה לריצה אחוזת אמוק, עם עשרות יצרניות שצצו חדשות לבקרים, קהל פוטנציאלי ההולך וגדל, ומן הסתם תהליך של שיפור מתמיד של המוצר. בזמן שקריסת הבורסה של 1929 אפילו עוד לא נראתה באופק, וולטר קרייזלר, הבעלים, הבין ש"יוקרה", "פאר" וגם "מחיר אסטרונומי" הם לא רק טובים לתדמית ולדחיפת מוצרים (מכוניות, במקרה הזה) פשוטים וזולים יותר - הם מתאימים גם לשוק ההולך וצומח, שוק של בעלי ממון ויכולות הרוצים את הטוב ביותר. ולאלה, לחששו הרב של קרייזלר, לא חסרו פונים ומוצרים מתאימים. יותר ויותר אמריקנים יכלו להרשות לעצמם לרכוש מכונית היאה למעמדם, ולצד עשרות היצרניות האליטיסטיות היוקרתיות והקטנות - בראשן דוזנברג, שטוץ ואאובורן - החלו גם יצרניות-ענק להציע את מרכולתן בנישה הזו, בהן המוכרות ביותר הן לינקולן וקאדילאק (מבית פורד ו-GM בהתאמה).
קרייזלר הקים ב-1924 את החברה הנושאת - כאמור - את שמו, לאחר פרישה (עקב חילוקי דעות מקצועיים) ממשרת נשיא ביואיק וחבר דירקטוריון קונצרן ג'נראל מוטורס. קרייזלר - מובטל אך מיליונר – פתח מייד במסע רכש של חברות כושלות, הראשונה שבהן הייתה וויליס-אוברלנד, ולאחר מכן נרכשה גם מאקסוול-צ'אלמרס. קרייזלר המוכשר שיקם את החברות במהירות והביאן מפשיטת רגל לרווחיות. היקף מכירות של 50 מיליון דולר כבר בשנה הראשונה (! - השנה 1924...) הביא אמנם להצלחה כלכלית ולהחלטה "ללכת" על מותג עצמאי ביתר שאת. אלא שזה כמעט בלתי אפשרי ליצור מורשת ותדמית יש מאין.
משעטנז לשם דבר
ההתחלה הייתה צנועה. על בסיס הקרייזלר 6 (Six) הפשוט יחסית הוצעה גירסה מאובזרת ויוקרתית יותר, אליה שודך השם היומרני משהו. ה'קרייזלר אימפריאל' הראשונה נקראה כך על-מנת לאפיין ולבדל את הדגם היקר ביותר בהיצע של יצרנית המכוניות האמריקנית.
אותה אימפריאל מקורית שהתבססה כאמור על ה-Six יוצרה במפעל קרייזלר עד סוף 1925; אז הקימה החברה פס ייצור נפרד לדגמי האימפריאל, שהפכו במהרה לשמות דגמי-העל המפוארים של קרייזלר, אלה שיועדו להילחם על לב עשירי אמריקה מול תוצרתן של קאדילאק, לינקולן, פאקארד ועוד. תחילה השתמשו בקרייזלר במנוע ה-Six, אך בדגמי 1928 כבר הותקן מנוע שפותח ויוצר במיוחד עבור סידרת האימפריאל - 6 צילינדרים בנפח 5.1 ליטרים, שייצר 112 כוח-סוס מרשימים ביותר לשעתו. דגמי 1929 כבר כללו גירסה שיועדה לשיווק מחוץ לארה"ב, והשם אימפריאל תפס והפך לשם נרדף לגרסאות הפאר של קרייזלר, אלה שלא יועדו לכולם אלא לבעלי היכולת, ומוקמו בהתאם מול דגמי המתחרים היוקרתיים והמוכרים. במהלך 1930 דגמי האימפריאל שופרו והובדלו עוד משאר דגמי קרייזלר, ולמעשה הפכו כבר לתת-מותג, שאף הורכב ונבנה בפס ייצור נפרד. שנה מאחר יותר, ב-1931, הוחלפה ה'אימפריאל L' ב'אימפריאל CG' שלראשונה בקרייזלר צוידה במנוע 8 צילינדרים מתבקש - המינימום עבור מי שחפץ להשתייך לליגה העליונה של המכוניות בארה"ב, שכבר כללה אז לא מעט חברות שהציעו יצירות-על - לא פעם מדהימות - עם מנועי 12 ואף 16 צילינדרים.
שובה של האימפריאל
האימפריאל האמיתיות האחרונות הוצעו בשנים 74'-75'; השם אימפריאל לא נעלם מאז בקרייזלר, ואף חזר בהבלטה פה ושם בגירסאות המפוארות יותר של דגמי ה'ניו-יורקר' בתחילת שנות ה-90', אך תקופה זו היא לא משהו שתעשיית הרכב האמריקנית תרצה לזכור, לבטח לא בקרייזלר. הייתה זו תקופה שבה ניסו באמריקה לייצר "מכוניות אירופיות" או "יפניות", קרי: "קומפקטיות", ורוב התוצאות היו שעטנז מזעזע של עיצוב נוראי, איכויות הרכבה מביכות והתנהגות שגרמה לרבים לרוץ ולקנות עוד מכונית ...לחותנת. זה לא היה זה, ולא בכדי חוזר גל הרטרו של ימינו הרבה שנים קודם לכן, לתקופה שבה ודאי ניתן היה לומר על המכוניות האמריקניות הרבה דברים רעים (ורובם היו נכונים) אך לבטח לא לקחת מהן את אופיין השונה, ממדיהן חסרי הבושה והייחוד שבגודל, במנועים הענקיים ובמרחבי הפנים שהזכירו יותר דירה קטנה מאשר מכוניות מאותה התקופה שיוצרו באירופה או ביפן. ככה האמריקנים רצו באמת את מכוניותיהם, וכך הן סופקו להם. ואם האירופיות היו זעירות אך "בטוחות ומהנות יותר לנהיגה" – אז "שיקפצו לנו לתוך הבאגאז'"...
קרייזלר נמצאת גם כיום בעיצומה של תקופה סוערת ורבת קשיים ואתגרים. דווקא הניתוק מדימלר-בנץ הגרמניה יכול להוות קטליזטור לתנופת פיתוח, חיפוש עצמי ובידול משאר מתחרותיה. האם נזכה לאימפריאל חדשה בשנים הקרובות? יתכן בהחלט. זו תהיה ללא ספק יצירה חדשה לגמרי ללא כל קשר מכאני לאימפריאל הקודמות, מן הסתם, אבל, אין ספק שהמורשת המפוארת תהיה חלק מה-DNA שלה, כמו גם השימוש בשם המפואר מן העבר. אם וכאשר, זה יהיה לא בחסד, אלא בזכות
כך זה החל; הקרייזלר הראשונה שכונתה 'אימפריאל' הושקה ב-1927 לאחר שבמשך שנתיים צורף השם לגירסאות מאובזרות ומפוארות של ה-Six הוותיק והמוצלח.
1931 CG Imperial Roadster
גירסת ה-Town Car Imperial המפוארת הזו מ-1931 היתה מכונית השרד הרשמית של וולטר קרייזלר, מייסד החברה
לא רק לימוזינות מפוארות נקראו 'אימפריאל' במשך תקופה ארוכה, אלא גם "גולות כותרת" אחרות בהיצע. כאן מובאת דוגמה לדו-מושבית פתוחה ויפהפייה שנקראה Imperial Speedster, מ-1932
1932 Chrysler Imperial
אב-טיפוס אווירודינאמי במיוחד, שתוכנן ועוצב בהשראת רכבת מהירה באותו השם, אמור היה להיות חזון החברה למכונית הפאר של מחר. ה-Imperial Airflow מ-1934 הקדימה את זמנה
1931 Chrysler Imperial Roadster
קרייזלר אימפריאל מוצגת בלובי הכניסה בבנין מטה קרייזלר (1931)
1939 Chrysler Imperial Custom Parade Phaeton
1958 Chrysler_Imperial_d'Elegance
1962 Chrysler Imperial Crown Conv
הקרייזלר New Yorker Brougham החליף למעשה את האימפריאל האחרונות בשנים 76' ואילך. הייתה זו לימוזינה או קופה מפוארת, ענקית (כמעט 6 מטרים אורכה!) ובנויה לפי מיטב מסורת "משחתות האוטוסטראדות" האמריקניות של שנות ה-70'. הייתה זו הפעם האחרונה שקרייזלר הציעה בשוק האמריקני מכונית מקבילה לקאדילאק ולינקולן - מכוניות הפאר האמריקניות - עם תג מחיר דומה ולעיתים אף גבוה יותר
האימפריאל האמיתית האחרונה יצאה את פסי הייצור של מפעלי קרייזלר ב-12 ביוני 1975. היא נמכרה לעובד קרייזלר שביקש לשמור על אלמוניות, תמורת 10,403.35 דולר. מכונית פאר אמריקנית אמיתית, קלאסית ובעיקר - ע-נ-ק-י-ת! עוד באותה השנה היא הוחלפה במכונית כמעט זהה, לבטח זהה לגמרי מבחינה מכאנית, שנקראה 'ניו-יורקר' בלבד, ללא צירוף התואר 'אימפריאל' שאת מקומו תפס השם 'לה-ברון'.
|
|
אימפריאל ברוהאם סדאן 1950
גירסת לימוזינה מוארכת של האימפריאל מ-1955
כך חשבו ב-1958 שתיראה האימפריאל של העתיד. קונספט מהתקופה שבה הדימיון באמת עלה על כל מציאות בארה"ב…
אימפריאל Crown Convertible 1964
אימפריאל Crown four door hardtop 1964
אימפריאל Crown Convertible 1968
אימפריאל לה-ברון 1968
אימפריאל לה-ברון 1970 - תחילת דור הנפילים בארה"ב
1971 Imperial LeBaron Four Door Hardtop
אימפריאל ניו-יורקר 1971
אימפריאל ניו-יורקר 1973
1975 Imperial Le Baron Crown Coupe
כמה דגמי מכוניות אתם מכירים שיש פרח על שמם? זה הולך בדרך כלל להיפך... לזן ורדים זה קוראים – נכון - Chrysler imperial
האימפריאל קונספט - התחנה הלפני אחרונה
כבר בתחילת שנות ה-80' החלו לחשושים, שמועות ורינונים בדבר "האימפריאל הבאה", שמקור חלק מהם בתוככי קרייזלר. ברור היה שהקונצרן - באמצעות מותג היוקרה שלו (קרייזלר הייתה תמיד יוקרתית ויקרה מדודג' ופלימות', למרות שבפועל המדובר היה במכוניות זהות) - "חייב" מכונית פאר ראויה, וזאת כדי להציבה מול המתחרות המרות מבית פורד (לינקולן) ו-GM (קאדילאק). במשך השנים הציגה קרייזלר מיגוון מכוניות תצוגה בנושא, חלק מהן מדהימות בעיצובן ובנקיטת קו הרטרו הכה בוטה, חלק דמיוניות לחלוטין שבמקרה הטוב נראו "עתידניות" - ברוב המקרים פשוט ביזאריות. בשני העשורים האחרונים עברה קרייזלר תהפוכות וטלטלות עזות, שבסופן יכול הקונצרן סוף סוף גם להביט קדימה באופן ריאלי ומחושב יותר, ומכאן האופטימיות הזהירה הן אצל אנשי קרייזלר והן אצל האנליסטים השונים, שלא ירחק היום וה"קרייזלר האולטיטמטיבית" אכן תוצע שוב, זו שלא רק תתחרה ביריבות האמריקניות אלא תוכל לפזול גם אל עבר השוק האירופי האנין - פרמטר שהפך זה מכבר חובה גם עבור יצרנית רכב אמריקנית, גם אם היא מתכננת למכור את רוב מרכולתה באמריקה. בלי אותה ה"פזילה לאירופה" זה לא יהיה זה. נחכה ונראה.
קרייזלר LHX Concept 1996
קרייזלר Phaeton 1997
קרייזלר Chronos 2000
האימפריאל תכה בשנית?
במסגרת תערוכת הרכב של דטרויט בשנת 2006, הושקה האימפריאל הבאה של קרייזלר, או נכון יותר: הושקה מכונית קונספט שמחייה את השם המיתולוגי. ובקרייזלר - עיניכם הרואות - השתמשו בשם המציין את גירסאות הפאר של היצרנית לא בכדי. האימפריאל קונספט הענקית מתבססת אמנם על הקרייזלר C300, אך נמתחה והוגדלה לכל כיוון אפשרי; בסיס הגלגלים של הלימוזינה המונעת בגלגליה האחוריים הוארך ב-43 ס"מ בהשוואה ל-C300, והוא עומד עתה על 3.12 מטרים מאוד נדיבים. מיקום הגלגלים - יחסית בקצוות המרכב - מאפשר נתון אורך כללי מכובד של 5.44 מטרים אך בהחלט לא מוגזמים. נתון זה, אגב, מהווה סימן נוסף לגבי הסיכויים לראות משהו סדרתי על בסיס מכונית תצוגה זו בעתיד. עוד בהשוואה ל-C300 צמח נתון הגובה בכ-15 ס"מ, והוא עומד כאן על למעלה מ-1.61 מ'. כיאה וכמקובל במכוניות העילית בימינו, ברור שגם באגף הביצועים מוצע די והותר לכל דורש ולמילוי כל גחמה – לפחות מבחינת הפוטנציאל. במקרה של מכונית התצוגה דנן, מותקן מלפנים, מתחת לחופת המנוע הכבירה, מנוע V8 בנפח הקלאסי של 5.7 ליטר ועם השם המיתולוגי Hemi (סדרת המנועים המחוזקת בקרייזלר מאז שנות ה-60'). ההספק עומד על 340 כוח-סוס הרחוקים ממיצוי מלוא פוטנציאל יחידת ההנעה, אך עדיין מספיקים - כהצהרת קרייזלר - למהירות מרבית של כמעט 260 קמ"ש וליכולת זינוק ממצב עמידה ועד ל-100 קמ"ש תוך 5.5 שניות בלבד.
האימפריאל קונספט היא עדיין בגדר מכונית תצוגה שאינה מיועדת לייצור, אך הכוונה ברורה בהחלט: להתחרות ביוקרתיות שבמכוניות אירופה וארה"ב. האימפריאל קונספט מתוכננת ובנויה בדיוק כמו דגמי האימפריאל מן העבר: לשמש כספינת הדגל המפוארת של הקונצרן.
|