שני הג'נטלמנים צעדו בהפרש של דקות אחדות אל אולם התה המהודר של מלון מידלנד במנצ'סטר. היתה זו שעת בין ערביים, ה-4 במאי 1904; מבלי שידעו זאת, כתוצאה מהשיחה שנולדה בין השניים - צ'ארלס סטיוארט רולס ופרדריק ג'ונסון הנרי רויס - נחשב מועד זה לרגע לידתה של אגדה. השם רולס-רויס הפך לאחת מאגדות הרכב הגדולות ביותר, אם לא הגדולה מכולן; שם נרדף לאיכות חסרת פשרות, יוקרה ואריסטוקרטיה בריטית במיטבה, שחרג מזמן מעולם הרכב והפך לתיאור הולם ושם גנרי לכל דבר שהוא הטוב ביותר.
צ'ארלס רולס, 'פריק' טכנולוגיה ומכוניות בריטי ממוצא מיוחס, עסק בייבוא מכוניות לבריטניה (בעיקר מצרפת) ורצה מאוד לשווק גם מכוניות מתוצרת מקומית. רויס נודע כבעל חוש טכני מחונן, והיה בעליו של מפעל שעסק בטכנולוגיה חשמלית שייצר בין היתר מנופים ומנועים. בפגישה ביניהם החליטו שני הג'נטלמנים לאחד כוחות, יכולות ורצון, ולייצר את המכונית המושלמת - מתוצרת בריטית, כמובן.
רויס חיבב מכוניות לא פחות מחברו צ'ארלס רולס, וכמקובל אצל בעלי האמצעים של אותן השנים החזיקו כל אחד מהשניים מספר כלי-רכב - הגאדג'ט החם ביותר באותה עת. רויס לא שבע נחת מההיצע הקיים, איכותו ורמתו הטכנולוגית - והחליט לעשות מעשה; הוא רכש מכונית מתוצרת דה-קאוויל הצרפתית, אחת המשובחות בשוק בשעתו. רויס שיפר ועדכן אותה בכדי שתתאים לדרישותיו, והפך את המכונית הצרפתייה באחת ליצירה איכותית ומשובחת. כמי שעוסק בתחום הרכב, לא חלף זמן רב ורולס שמע על מכוניתו המשודרגת של הנרי רויס ומייד לאחר אותה הפגישה במנצ'סטר ביצע נסיעת היכרות עם הדה-קאוויל המשופרת. השניים הסכימו כי בעסק המשותף אותו הקימו ייצרו מכוניות שתתבססנה על אותן הדה-קאוויל צרפתיות, בהן יוכנסו שיפורים ותוספות על-מנת שיתאימו לסטנדרט הגבוה אותו רצו השניים להשיג. בסוף 1904 הופיעה במגזין הרכב הבריטי AutoCar (כן, הקיים עד היום...) המודעה הראשונה שפרסמה בענווה ראויה לציון את "המכונית השקטה-במיוחד של רולס ורויס". האגדה נולדה.
הנרי רויס התגלה כפרפקציוניסט חסר תקנה, בוס עריץ ואדם קשה שלא גילה ולו שמץ של סבלנות לכל דבר שהוא פחות ממושלם. בדיעבד התברר, כי הקו המנחה שהובילו הוא שהפך את רולס-רויס לשם נרדף לאיכות חסרת פשרות. רויס העדיף תמיד להשתמש בעוד חיזוק או שניים לקורות מעבר למה שמהנדסיו קבעו; לצקת את בלוק המנוע עבה בעוד כמה מ"מ, ולהשתמש במסבים כפולים או משולשים - גם כאשר לא היה צורך טכני או הנדסי לכך. הכל היה גדול, עבה, חזק ואיכותי יותר. מכוניות רולס-רויס היו בשל כך כבדות מאוד, אך כבר ב-1905 זכה רולס במכוניתו במרוץ ה'תוריסט טרופי' באי מאן - ללא תקלה טכנית, ולו הקטנה ביותר. המכונית נסעה במהירות ממוצעת של למעלה מ-60 קמ"ש - הישג חסר תקדים באותה העת. בסיום המרוץ וההצלחה הסנסציונית של יצרנית הרכב החדשה, סירב רולס לקחת רק על עצמו את הקרדיט להצלחה; "חוץ מלשבת במושבי ולהמתין שהמכונית תסיים את המרוץ, לא היה לי מה לעשות. הניצחון שייך למי שתכנן ובנה את המכונית המופלאה הזאת - מיסטר רויס"...
רולס-רויס אמנם קנו חלק מתהילתם הראשונה בעזרת מרוץ מוצלח, אך בחברה החליטו כבר בתחילת הדרך שמרוצים אינם מעניינים אותה; רק איכות ונוחות נחשבים.
השם רולס-רויס החל להתפשט ברחבי הממלכה כשם נרדף לאיכות ולעליונות מכאנית. לא פלא שצמד השותפים לא היססו להגדיר את ה'סילבר-גוסט' מ-1906 בפשטות כ"מכונית הטובה בעולם". הסטנדרט על-פיו נבנתה אותה 'סילבר גוסט' היסטורית הפך לסטנדרט קבוע אצל רולס-רויס: "כל מכונית אותה נייצר תהיה הטובה בעולם". ללקוחותיו הפוטנציאליים הבטיח כי הרעש היחיד אותו ישמעו בעת הנסיעה יהיה תקתוק השעון... נושא השתקת המנועים לא סתם העסיק את הנרי רויס; עוד בימי תכנון מנועו הראשון, בעוד יצרני המכוניות והמנועים הראשונים לא ממש הוטרדו מנושאים כמו רעש ואיכות הסביבה, היה רויס טרוד בכך לא מעט. ולא בכדי; הוא האמין שאם התחבורה המנועית אכן תמשיך להתפתח כפי שהראו כל הסימנים באותה עת, ואם מכוניות תמשכנה להרעיש עולמות ולזעזע את כל הסובבים אותן ברעשי הפיצוץ והחריקות שליוו את נסיעתן, הרי שיקשה על הציבור לקבל אמצעי תחבורה חלופי (הסוס והעגלה עדיין שלטו בדרכים) מודרני זה בברכה. רויס היה משוכנע גם כי הרשויות ינסו להגביל את חופש התנועה של המכוניות, ולעולם לא יסכימו להעלות את מהירות הנסיעה המותרת - אלמנט רב-משמעות באבולוציה המוטורית באותן שנים. הוא כמובן צדק. באותם ימים המכונית לא היתה ממש פופולארית בקרב רוב מעמד האצולה בבריטניה ואף בבית המלוכה. המלכה ויקטוריה ניסתה בכל כוחה למנוע את "התפשטות המגפה המנועית", בעיקר מהסיבה שהיצורים הרועשים והמעשנים הללו הפחידו את הסוסים שמשכו את כרכרותיה. צ'ארלס רולס נלחם קשות, משלב סובלנות, יחסי ציבור מתוחכמים ואף דיונים משפטיים בכדי לקדם ולעזור לתחום הרכב להתרומם באנגליה. באחד המקרים אף נזעק למנוע חקיקת חוק אותו יזם הרוזן מקווינסברי, שניסה לקבוע כי "מותר לירות בכל נהג רכב המגיח ממול ומפחיד מי מבני המשפחה או הסוסים המשתמשים בדרך"... למרבה המזל, נחל רולס הצלחה.
הנרי רויס זכה ליהנות מיצירותיו זמן קצר בלבד. כמי שנדבק בחיידק הטיסה, היה רויס לבריטי הראשון שהיה לבעליו של מטוס. הסערה הטכנולוגית המדהימה שהתחוללה באותן שנים בעולם, כאשר לצד התפתחות המכונית החלו גם בני-אדם לטוס בשמיים, סינוורה וסחפה את הנרי רויס אל תוכה במלוא העוצמה. הוא היה לבריטי הראשון שרכש מטוס (אגב - מתוצרת האחים רייט האמריקנים...), הראשון לחצות את תעלת לה-מאנש בטיסה, ובשנת 1910 זכה לכבוד המפוקפק להיות לבריטי הראשון שנהרג בתאונת מטוס.
ב-1911 התנוסס לראשונה פסלון ה'אמילי' המפורסם בחזית מכוניות החברה. סביב פסלון זה נעות אגדות לא פחות מסיפורים וקוריוזים המאפיינים את השם 'רולס-רויס'. בשבע השנים הראשונות לייצורן כלל לא הוצב הסמל על חרטום המכוניות. ואז, בסביבות 1910 החלה אופנה של קיבוע סמלים בחזית המכונית, אופנה שכללה לא פעם היסחפות לפסלים של ממש ולעיתים אף גלשה לביזאריות לשמה. באירוע חברתי הוצג מעצב-העל של אותם ימים בבריטניה - צ'ארלס סייקס - בפני מנהלי רולס-רויס. לאחר נסיעת התרשמות ב'סילבר-גוסט' החליט סייקס, נפעם מהעוצמה, האיכות והאצילות של היצירה המוטורית, לעצב עבור החברה את סמל ה-Spirit of Ecstasy המפורסם, אותה ה"אמילי" בפי העם. את ההשראה לליידי המפורסמת קיבל סייקס מהדוגמנית החביבה עליו - אלינור ת'ורנטון. הביקורות הקוטלות מצד עיתונאים שמרניים לסמל הנשי, שהוגדר לא פעם כ"פורנוגרפיה בוטה", רק העצימו את שם החברה ופרסמו את רולס-רויס עוד יותר. ת'ורנטון, אגב, לא זכתה להאריך ימים כמו הסמל שעוצב בדמותה; ב-30 בדצמבר, 1915, טובעה היאכטה עליה הפליגה באזור כרתים על-ידי טורפדו. באותה שעה היא בילתה עם מאהבה - הלורד מונטאגו - בסלון הספינה, ובניגוד למאהבה שהצליח להינצל, ירדה ת'ונטון אל המצולות יחד עם היאכטה. באותה עת החלה הדרישה למכוניות רולס-רויס לעלות גם מחוץ לגבולות בריטניה; הביקוש הגבוה בארה"ב לתוצרת העילית הבריטית הוביל לפתיחת מפעל הרכבה בספרינגפילד, מסצ'וסטס, מפעל אליו נשלחו חלקי מכוניות מאנגליה והורכבו על-פי דרישותיהם וגחמותיהם של עשירי ארה"ב. המפעל פעל בין השנים 1919-1931 ושירת לקוחות שיכלו לשלם בין 13,000-20,000$ עבור מכונית מיובאת. ראוי לציין, לשם קבלת הפרופורציות הנכונות, כי באותה עת (אמצע שנות ה-20', לשם ההשוואה) עלתה התוצרת המקומית היקרה ביותר - לוקומוביל, פיירס-ארו - בין 7,000-11,000$. פורד מודל T נמכר בעבור 260$...
למרות שכל המי ומי מבין עשירי אמריקה החזיק לפחות רולס-רויס אחת ברשותו (טומי מנוויל, מעשירי אמריקה בשעתו, החזיק 2 סילבר גוסט, 5 פאנטום 1, 2 פאנטום 2 ופאנטום 3 אחד), בכלל זה נשיאים, שחקני קולנוע ואילי נפט, תעשייה ונדל"ן, נסגרה השלוחה האמריקנית לבסוף בשל חוסר כדאיות כלכלית; הן המשבר הכלכלי העמוק אליו נקלעה אמריקה בעקבות נפילת הבורסה והן פערי המחירים העצומים בין דגמי רולס-רויס לבין המתחרות האמריקניות ההולכות ונעשות משובחות יותר, הפכו את המשך הפעילות לבלתי כדאית. מאותו הרגע (1931) נמכרו מכוניות רולס-רויס בארה"ב באמצעות יבואן, כמו כל יצרנית רכב אירופית אחרת שפעלה בארה"ב; מחיריהן שם עלו כמובן עוד יותר בהשוואה למתחרות, אך הפער העצום במחיר בין מכוניות רולס-רויס לבין מתחרותיהן המקומיות הפך את בעליהן המעטים למאושרים עוד יותר....
ב-1930 היתה רולס-רויס חזקה ויציבה מספיק מבחינה פיננסית לרכוש את המתחרה המפורסמת 'בנטלי'. בנטלי התאימה "להיבלע" ברולס-רויס לא רק בשל מכוניותיה המשובחות, אלא גם בשל הניסיון הרב בייצור מנועי מטוסים שהצטבר אצלה, מלאכה בה רכשה מוניטין וניסיון עוד במהלך מלחה"ע ה-1. ההצלחות המרשימות של המכוניות הירוקות במסלולי המרוצים והיותן מכוניות-העל הספורטיביות של אותם ימים, כמובן שלא הזיקו לתדמית ההולכת והופכת לשמרנית ו"כבדה" של רולס-רויס. הידע הרב והניסיון המוצלח של בנטלי בייצור מנועים חזקים, מתקדמים ואף קומפקטיים יחסית, הוטמע מהר מאוד במחלקת הפיתוח של רולס-רויס והשנים הבאות התאפיינו בהיצע מנועים חדשים רחב ובהחלפת רוב המנועים הקיימים במודרניים ומתקדמים יותר. למעשה, רוב מנועי רולס-רויס ובנטלי היו זהים ונעשה בהם שימוש הן בדגמי בנטלי והן ברולס-רויס.
שנות ה-30' נחשבות בעיני רבים לתור הזהב של עולם המכוניות. רולס-רויס היתה עוד יצרנית עילית, אחת מני רבות שפעלו ברחבי העולם בעת ההיא. התחרות הקשה מול יצרניות אירופיות מובילות, בראשן בוגאטי, היספאנו-סוויצה ומאיבאך, כמו גם הקושי להצדיק את פערי המחיר העצומים אל מול המתחרות מאמריקה (שטוץ, פיירס-ארו וכמובן דוזנברג) מנעו מאנשי רולס-רויס מלנוח על זרי הדפנה. כאשר בניגוד לחלק מהמתחרות, לרולס-רויס לא היו הצלחות במסלולי המרוצים או גימיקים מיוחדים אחרים, כל שנותר היה האיכות הבלתי מתפשרת והמרוץ אחר היתרון הטכנולוגי, ובנקודה זו התנהל מאבק איתנים בקצה העליון של ליגת העל. כאשר יותר ויותר מתחרות, בכלל זה זולות ואקסקלוסיביות פחות כמו קאדילאק ופאקארד האמריקניות, החלו להציע מנועי V12 ואף V16, ידעו ברולס-רויס אל מי לפנות; מחלקת המנועים הנפרדת של החברה רכשה לעצמה זה מכבר שם כמעט מיתולוגי בעולם - בעיקר בתחום התעופה והים.
מנועי רולס-רויס נחשבו לטובים ולמתקדמים בעולם, והרעיון לבנות יצירה מוטורית אקסקלוסיבית סביב למנוע שכזה הלך וקיבל תפנית מעשית. הפאנטום היה הדגם המוביל ברולס-רויס בשנות ה-30' וב-1933 הושק הפאנטום 3, מכונית הפאר המושלמת באותה עת שהיממה את תעשיית הרכב, מעבירה גל התרגשות בקרב עשירי העולם. בלימוזינה הענקית (מאוחר יותר הוצעה גם כקונברטיבל, קופה וגרסאות שרד שונות, על-ידי בוני מרכבים שונים) נשתל מנוע V12 אימתני בנפח 7.3 ליטר, שמקורו במטוס. בין יתר יתרונותיו הטכנולוגיים ניתן היה למצוא תפעול שסתומים הידראוליים שהוביל לאמינות גבוהה, בלאי מופחת ופעולה שקטה במיוחד. שיטות כאלו היו מוכרות כבר בתעשיית התעופה, אך דרשו איכויות ייצור ורמת תכנון גבוהות ביותר, בשל מורכבותן ורגישותן לאיכות השמן, מכלולים שונים במערכת ותחזוקה קפדנית (שהיתה יקרה להחריד במקרה של ה-V12 מהפאנטום 3). לאחר התמודדות עם לא מעט קשיים, שנבעו מממדי המנוע הגדולים וממשקלו, הוצגה כאמור הפאנטום 3 שהתמקמה מייד בפסגת תעשיית הרכב באותה עת, מוכיחה שרולס-רויס היא לא רק עור משובח ואיכות גימור חולנית. הפאנטום נשענה על שלדת-ענק מאסיבית ומחוזקת שיכלה לשמש בנקל כבסיס למשאית. המכונית, ששקלה כמעט 3 טונות, צוידה לראשונה במערכת מתלים נפרדת, רב-זרועית מלפנים, שהעניקה לנוסעים איכות נסיעה לא מוכרת עד אז, גם בסטנדרט-העל בליגה הזו של המכוניות. המנוע הזה נועד גם להזכיר לכל מי ששכח מאיפה רולס-רויס התחילה ובמה היא באמת חזקה. זה עבד.
כיצרנית רכב אקסקלוסיבית שתמיד עמדה בקצה העליון של יצרניות היוקרה בעולם, רכשה לעצמה רולס-רויס קהל לקוחות קטן, נאמן ועשיר ביותר. המותג הפך בחוגים מסוימים ל-must שלא ניתן לוותר עליו.
בזמן מלחה"ע ה-2 עסקו ברולס-רויס בעיקר בעזרה למאמץ המלחמתי; החברה ייצרה במלוא הקיטור מנועים, בעיקר למטוסים (בראשם ה-Merlin האגדי שהוביל את מטוסי ההוריקן והספיטפייר לניצחון מול הנאצים) אך גם לטנקים וכלי-שיט. ייצור המכוניות נמשך בזרזיף דקיק, אך הפיתוח נעצר כליל. לאחר המלחמה העבירה החברה את פעילותה לדרבי, שם הוקם מפעל חדיש שהחל את פעילותו ב-1947 עם ייצור ה-Silver Wraith. ב-1949 הצטרפה אל היצע המכוניות ה-Silver Dawn - למעשה הרולס-רויס הראשונה שיצאה בשלמות ממפעל הייצור, בניגוד למקובל עד כה, שמלאכת ייצור המרכב והגימור בוצע על-ידי קבלני-משנה או סדנאות חיצוניות. ב-1959 הוצע לראשונה מנוע חדש לגמרי, שהחליף את מנועי ה-6 צילינדרים שמקורם מלפני המלחמה. ה-Silver Cloud והפאנטום 5 הוצעו עם מנועי V8 חדשים בנפח 6.3 ליטר.
ב-1965 נקבע רף טכנולוגי ושיווקי חדש, עם השקת הרולס-רויס המודרנית ביותר עד כה - הסילבר-שדו (Silver Shadow), בדיעבד הרולס-רויס המצליחה בכל הזמנים, ממנה נמכרו בסך-הכל למעלה מ-20,000 יחידות ב-15 שנות ייצורה. הסילבר-שדו תוכננה כ"לחם וחמאה" של החברה והיתה הרולס-רויס ה"בסיסית", למרות שמחירה הבסיסי היה עדיין פי שלוש מהמרצדס S הבכירה באותה העת. הסילבר-שדו היתה גם הרולס-רויס הראשונה עם מרכב אחוד וארבעה מתלים נפרדים, אחד לכל גלגל.
ב-1970, עקב קשיים בענף ייצור המנועים למטוסים, הופרדה מחלקת ייצור מנועי המטוסים ברולס-רויס ממחלקת ייצור המכוניות, מהלך שהסתיים הלכה למעשה רק לפני כמה שנים, עת נרכש המותג על-ידי ב.מ.וו. למעשה, הפסידה ב.מ.וו לפולקסוואגן במאבק לרכישת יצרנית העילית הבריטית, אך שותפות שלה במפעל המנועים, ובכלל זה בזכויות על השם המפורש, הביאו לפולקסוואגן אמנם את המפעל, פסי הייצור והשם בנטלי, כאשר השם רולס-רויס נותר בידי ב.מ.וו. כך "מסתפקת" פולקסוואגן כיום במותג בנטלי, וב.מ.וו יכולה לייצר רולס-רויס - כמובן תחת השם המפואר המקורי.
איכות בריטית קשורה קשר הדוק עם אורך רוח, התמדה וסבלנות. שאלו פעם את הגנן הראשי של אחד מארמונות מלכת אנגליה מה סוד הצלחת הדשא המופלא הצומח בפארקים המקיפים את הארמון. "זה מאוד פשוט: כיסוח פעם בשבוע, בגובה הנכון, ודישון בעונות המתאימות". סימני השאלה שעלו על פני השואל הביאו את הגנן להמשיך: "וכן - החוכמה היא לעשות את זה בדיוק על-פי הספר, בלי זיופים, במשך 500 שנה...".
ברולס-רויס נקבעו סטנדרטים תובעניים וגבוהים ביותר, אך כאלה שניתן היה למצוא פה ושם גם אצל יצרניות עילית אחרות. אבל, אף אחת מהן לא עמדה בכללים הנוקשים הללו יותר מ-100 שנה ברציפות. רולס-רויס עמדה בכך, ודי בכך למקם אותה בפסגת יצרניות הרכב בעולם כיום - בדיוק כפי שהיתה ב-+100 השנים האחרונות.
'סילבר-גוסט 40/50HP לימוזין' שיוצרה על-ידי יצרן המרכבים 'הופר' (Hooper) ב-1925
'סילבר-גוסט' מ-1922. ייתכן כי זו המכונית היקרה שנסעה אי-פעם; לרולס-רויס סילבר גוסט ממודל 1922 של הניזאם מהיידראבאד שבהודו היו עיטורים מזהב טהור, כסף ויהלומים. התקרה, למשל, צופתה בלוחות זהב עם שמש, כוכבים וירח העשויים יהלומים ואבני חן נוספות; העיטורים מחוץ לרכב, בכלל זה ידיות הדלתות, הציורים והסמל, היו מזהב טהור. המכונית נשמרה במוסך ארמון האציל ההודי, הנתון לשמירה 24 שעות ביממה על-ידי ארבעה מאבטחים חמושים, כאשר אליהם הצטרפו ארבעה נוספים ורכבי ליווי כאשר הרכב יצא לנסיעה מחוץ לגבולות הארמון. כיום גורלה של המכונית אינו ידוע, ויש המעריכים כי פורקה לגורמים. לוידס ביטחה את המכונית בשעתו במיליון לי"שט.
אחת משלוש מכוניות המבוססות על ה-DeCauville עם מנוע 10 כוח-סוס משנת 1901 אותן בנה הנרי רויס. מכונית צרפתייה זו אחראית במידה רבה ללידתה של רולס-רויס; רויס רכש אותה בשעתו כ"מכונית הקלה הטובה בשוק", והתאכזב. על בסיס השיפורים שהכניס בה, פותחה 3 שנים מאוחר יותר הרולס-רויס הראשונה
"המטוס"; הרולס-רויס פאנטום 3 (1933) היתה מכונית-על בכל קנה מידה, וקבעה סטנדרטים חדשים אפילו בליגה העליונה של מכוניות היוקרה בשעתו. היתה זו הרולס-רויס הראשונה להצטייד במנוע V12 משוכלל ומורכב - ניגוד קיצוני למנועי ה-6 וה-8 צילינדרים שהניעו את דגמי החברה עד לאותה עת. בניגוד למנועי ה-V12 שנמצאו פה ושם אצל המתחרות, הרי שכאן, יחידת הכוח הענקית - בנפח 7.3 ליטר - שימשה במקור להנעת מטוסים או סירות; אמינותה ואיכותה הטכנולוגית כבר היו מוכחות. המנוע היה כה כבד, עד שכדי לשאתו נדרשה שלדה כשל משאית. בתמונה: גרסת Sedanca de Ville שיוצרה על-ידי בונה המרכבים הנודע H.J. Mulliner.
אחת מתוצאות רכישת בנטלי על-ידי רולס-רויס היתה הסילבר-קלאוד, שהתבססה על הבנטלי קונטיננטל הספורטיבית המוצלחת. הסילבר קלאוד הוצעה כלימוזינה, כקופה או כקונברטיבל (Drop Head Coupe - בתמונה) בין השנים 1959-1965, עת הוחלפה על-ידי הסילבר-שדו המפורסמת. בתמונה: הסדרה הראשונה של הסילבר קלאוד שנקראה "סדרה 1", ובהמשך הוצעו "סדרה 2" ו-"3".
סילבר קלאוד 3 מ-1965. הוחלפה בשנת ייצורה האחרונה על-ידי ה'סילבר-שדו', המודרנית יותר - והמצליחה ביותר בנתוני המכירות שלה
כדגם העיקרי של רולס-רויס במשך 6 שנים (1959-1965) הוצעה ה'סילבר קלאוד' בגרסאות רבות, בכלל זה לימוזינות מוארכות - כמו בתמונה
בשנת 1965 הוצגה ה'סילבר-שדו' - לימים הרולס-רויס הנמכרת והמצליחה ביותר. היה זה הדגם שעזר לחברה לצאת מהמשבר הכלכלי העמוק בו היתה שרויה בתחילת שנות ה-70', עת התנתקה מחטיבת-האחות המפסידה שעסקה בייצור מנועים תעופתיים. הסילבר-שדו היתה הרולס-רויס הראשונה עם מרכב אחוד (הנושא את עצמו ואינו נשען על שלדה), בלמי דיסק מלפנים ומתלים נפרדים לכל גלגל. הסילבר-שדו הוחלפה ב-1980 על-ידי ה'סילבר ספיריט', כאשר עד אז נמכרו למעלה מ-20,000 סילבר-שדו
צ'ארלס רולס נוהג את הרולס-רויס שלו לניצחון במרוץ ה'תוריסט טרופ' באי מאן, ב-1906, כאשר המכונאי שלו - אריק פלאטפורד, נשען אל תוך הפנייה, לשיפור האחיזה בדרך. מומנטום הניצחון המרשים נוצל בכדי לפרסם את המכונית החדשה הכמעט אנונימית גם מעבר לים, שם ניצח רולס במרוץ מקומי במסגרת סבב הדגמות לעיתונאים
רולס-רויס פאנטום 1 "אמריקנית", שמרכבה נבנה על-ידי יצרנית המרכבים האמריקנית הוותיקה Springfield ב-1929
הפאנטום 4 (1950-56) היא ללא ספק הרולס-רויס ה"סדרתית" (שיוצרה מ-א' ועד ת' במפעל רולס-רויס, ולא אצל בונה מרכבים חיצוני) הנדירה ביותר; רק 18 יחידות ממנה יוצרו, בהזמנה מיוחדת, "למלכים וראשי מדינה בלבד". בתמונה: שתיים מהן (הקדמית והשמאלית ביותר) השייכות לצי מכוניות המלכה אליזבת ה-2.
רולס-רויס פאנטום 2 שמרכבה יוצר על-ידי Hooper לפי הזמנת המאהראג'ה מקאירפור (1932)
הנסיך מוויילס מתארח אצל המהאראג'ה בופינדרה סינג מהודו, נוסע ב'סילבר גוסט' 40/50 HP מודל 1919
Silver-Cloud III משנת 1965
Silver Wraith משנת 1958שמרכבה יוצר על-ידי Hooper
20/25 בתצורת Drophead Coupe שנבנתה על-ידי רולס-רויס ב-1934
Phantom III Sedanca-de-Ville משנת 1936
למחליפת ה'סילבר ספיריט' קראו Silver Seraph, והיתה זו הרולס-רויס הראשונה (2001) להצטייד במנוע ב.מ.וו: V12 בנפח 5.4 ליטר עם 326 כוח-סוס
רולס-רויס Phantom II Sedanca de Ville שנת 1930
'סילבר גוסט' קונברטיבל נדירה שנבנתה עבור לקוח פרטי במיוחד על-ידי בונה המרכבים Merrimac. שימו לב לפנסי הדרך הענקיים, כולל לצד הנהג, שנועדו להעניק למכונית הספורט-תיור המהירה שדה ראייה ראוי
|
|
רולס-רויס Silver Ghost מ-1912
פרדריק הנרי רויס, פרפקציוניסט חסר תקנה ששיטותיו הקיצוניות והקפדניות מהוות נר לרגלי אנשי רולס-רויס עד עצם היום הזה
המכונית הראשונה פרי פיתוח עצמי של רולס ורויס - הרולס-רויס 10HP מ-1904
הסילבר ספאר (Silver Spur) היתה הגרסה המוארכת של מחליפת הסילבר-שדו - הסילבר ספיריט. בתמונה גרסת לימוזינה נדירה שיוצרה עבור ראשי מדינות ובתי מלוכה בלבד
הרולס-רויס קאמארג (Camargue) עוצבה על-ידי פינינפארינה על בסיס הקורניש (Corniche) - גרסת הקונברטיבל של הסילבר-שדו. הקאמארג היתה עם השקתה ב-1975 המכונית הסדרתית היקרה בעולם
ה-Silver Wraith היתה הרולס-רויס הראשונה שיוצרה לאחר מלחה"ע ה-2 (1947), ולמעשה היתה גרסה מעודכנת קלות של ה-Silver Wraith מלפני המלחמה, שיוצרה בין 1938-39 בלבד
הקולונל טי. אי. לורנס - "לורנס איש ערב" - גיבור המלחמה האנגלי שפעל במזרח התיכון במהלך מלחה"ע ה-1, יושב לצד נהגו ב'סילבר-גוסט' המדברית שלו (1916), המוסבת למעין טנדר עם ארגז מטען ואבזור קרבי המסתיר כמעט כליל את מקור המכונית. השימוש הנלוז במכונית הפאר היקרה על-ידי לורנס, כרכב קרבי קשוח, התקבל תחילה בסלידה על-ידי רולס-רויס, אך מאוחר יותר, עת הפך לורנס לאגדה, צוינה בחירתו ב'רולס' בהרחבה
צ'ארלס סטיוארט רולס, החצי הראשון של 'רולס-רויס', מצא את מותו בתאונת המטוס הקטלנית הראשונה באנגליה, ב-1910
סוכנות רולס-רויס בבומבי - הודו היתה הסוכנות הרווחית ביותר במשך שנים ארוכות עבור היצרנית האנגלייה האריסטוקראטית, וחביבת המהאראג'ות והנסיכים העשירים של הודו
סיר מלקולם קמפבל היה גיבור בי"ל בשנות ה-20' וה-30' עת החזיק וקבע אי-אילו שיאי מהירות יבשתיים במכוניות שתוכננו לכך, ושהונעו כמובן במנועי רולס-רויס אוויריים או ימיים. ביומיום נהג בפאנטום 2 "סדרתית"
ה-Silver Dawn מ-1949 היתה לרולס-רויס הסטנדרטית הראשונה בה יוצרו חלקי שלדה ומנוע על-ידי ספקי משנה. עד להשקתה, מעולם לא הורשה איש שאינו עובד רולס-רויס לייצר או להרכיב חלקים אלה, בניגוד למרכבים שיוצרו על-ידי אי-אילו בוני מרכבים מורשים, בעיקר באנגליה, ארה"ב וגרמניה
הפאנטום 2 יוצרה בין השנים 1929 ל-1935 במגוון גרסאות מרכב, בין היתר כסלון מפוארת על-ידי בוני המרכבים H. J. Mulliner (בתמונה)
עוד גרסה לפאנטום 2, הפעם 'קונטיננטל ספורטס סאלון' שנבנתה על-ידי Barker
רולס-רויס פאנטום 1 Sedanca de Ville שנבנתה על-ידי Hooper ב-1926
רולס-רויס 24/30 HP נדירה משנות ה-20' שנבנתה על-ידי Barker כלימוזינה עם תא נהג פתוח
גרסת הקופה של ה'סילבר-שדו' נקראה 'קורניש 2-door סלון'
הפאנטום 6 יועדה במקור לשמש מלכים ומנהיגי מדינות, אך התחבבה גם על עשירים ומפורסמים "סתם", בהם ג'והן לנון שהחזיק אחת
Silver Seraph (בתמונה: דגם 2002)
'סילבר ספיריט 2' (בתמונה: מודל 1994)
רולס-רויס 10HP שיוצרה בין השנים 1904-06
רולס-רויס 15HP מודל 1905. מכונית פאר עם אפשרות לסגור את תא הנוסעים, כולל שמשה מתקפלת. הנהג נותר חשוף לפגעי מזג האויר, בדיוק כמו בכרכרות הסוסים דאז...
רולס-רויס 20HP (1905-6)
רולס-רויס 30HP (1905-6)
הידעת?
שאמון עבדול-עלי מבומבי, מגדל סחלבים הודי עשיר ומצליח, נהג להסתובב עם ה'סילבר-גוסט' שלו בנסיעות העסקים הארוכות שלו עם נחש באורך 3 מטרים הניזון מעכברים, בכדי להגן על המכונית היקרה מנזקי המכרסמים. באחת מנסיעותיו הארוכות (למרחק 160 ק"מ לכל כיוון) צירף למכונית בדרך הביתה 36 תרנגולות וצבי חי(!!) ש"ישבו" לצידו בתא הנוסעים המפואר. האורחים החדשים הבריחו ככל הנראה את הנחש האומלל ממקומו, ולאחר חיפוש ארוך עם ההגעה לביתו של מר עבדול-אלי, נמצאה החיה האומללה - בריאה, שלמה אך מטושטשת - כרוכה סביב גל ההינע של המכונית...
ב-1935 סופקה רולס-רויס פאנטום 2 למלך נפאל. המכונית הגיעה לארמון בקטמנדו לאחר מסע מפרך שכלל מעברי הרים, שיט מעל לנהרות שוצפים ואף נשיאה בידיים בקטעים בעיתיים על-ידי ובעזרת 200 מלווים
המלך אמנולה מאפגניסטאן הגיע ב-1928 מלווה בפמליית-ענק למטה רולס-רויס, לבצע הזמנה לדגם שייתפר במיוחד עבורו. לאחר ששיגע את אנשי רולס-רויס בגחמותיו המוזרות, בירר סוגי חומרים, עלויות ותוספות והתווכח על המחיר, נתפרה לבסוף יצירת מופת ייחודית בידי יצרנית המרכבים Barkers of Mayfair. לאחר שהמכונית המוכנה נשלחה אחר כבוד לארמון המלך, נדרשו חודשים ארוכים, כולל התערבות דיפלומטית מביכה, לקבל את הצ'ק...
הלקוח הכי חסר האחריות מבין בעלי רולס-רויס היה ללא ספק איש עסקים אנגלי שדיווח לחברה ב-1909 כי "איבד את הרולס-רויס שלו אי-שם בבלגיה"... המכונית מעולם לא נמצאה, וככל הידוע - גם לא נגנבה
מת'יו ג'והנסון מסקוטלנד הזמין את הסילבר-גוסט מודל 1925 שלו כאשר כל צנרת השמן, המים, חלקי המאייד, מצנן, חיפויים שונים וחלקים מכאניים נוספים מפלאטינה, במקום מנחושת או פלדה. עלות תוספת זו עלתה על עלות המכונית בגרסתה ה"בסיסית"...
בשנת 1980 נמצאה רולס-רויס סילבר-שדו חדשה לגמרי בחניון בית חולים בלונדון, שהושארה שם על-ידי גברת איראנית שנזקקה לטיפול באותו בית החולים בעת מסע רכש בזבזני אותו ביצעה באנגליה. על גלגל ההגה דבוק היה פתק עליו נכתב "תודה רבה!"
בשנות ה-50' הזמין חוואי אוסטרלי אמיד את הרולס-רויס שלו עם זכוכית מבודדת בין מושבי הנהג למושבי הנוסעים מאחור. לאחר שכמעט נהרג בעת תאונה עם מכוניתו הקודמת, איתה נהג להוביל פה ושם כבשים, ואלה ליקקו את אוזנו בזמן הנסיעה(...) החליט כי ברכבו החדש יטופל מחדל בטיחותי זה כראוי...
גורדון סלפרידג', גאון חנויות הכלבו הלונדוני, עשה הון בעסקיו והפסיד את כולו על בזבוזים ראוותניים והימורים. לא פעם נהג "להתערב על רולס-רויס", ולהפסיד...
השחקנית מרי פיקפורד היתה מראשונות הבראנז'ה ההוליוודית הזוהרת שרכשה רולס-רויס. הפאנטום 1 ממודל 1926 שלה כלל תא נסתר לאכסון ליקר ומשקאות חריפים, שהיו אסורים אז לרכישה או שימוש בארה"ב ("תקופת היובש")
כאשר קיבל השחקן מייקל קיין טלפון מסוכנו, שבישר לו על הצלחת סרטו הראשון שהפך אותו למיליונר, הוא היה בדרך לעריכת הקניות השבועיות. הוא הוסיף לרשימה שכללה "סכיני גילוח, קורנפלקס, חמאה ולחם" גם "רולס-רויס", ורכש לעצמו אחת בדרכו הביתה. קיין הלא מגולח, בנעלי הבית, יצא את הסוכנות הראשונה שמצא בתוך קונברטיבל מרהיבה, נוהג אותה בזהירות הביתה. באותו השלב עוד לא היה בידיו רישיון נהיגה...
בעיתון ה-Times פורסמה ב-1958 הידיעה הראשונה אי-פעם עליה חתומה מכונית. נוסח הידיעה אמר: "מבקשת להחליף את בעליה; נמאס לי מחוש ההומור העלוב של הבעלים שלי ומיכולות הנהיגה שלו. דמי המעבר עומדים על 5,250 לי"שט". מפרסם המודעה היה פיטר סלרס, והמכונית האמורה היתה 'סילבר-קלאוד', אותה ביקש להחליף בבנטלי קונטיננטל.
"רולס-רויס היא הדבר ההגון היחיד שעדיין מיוצר בבריטניה". (בארי שיין, מגדולי רוכבי האופנועים בעולם)
ג'ון לנון התקין מיטה נשלפת בפאנטום שלו, שנוצלה לא פעם...
כוכב הרדיו והטלוויזיה הבריטי ג'ימי סביל הפתיע את סוכן הרולס-רויס שלו באיסטבורן לאחר שהופיע בסוכנות לאחר צעדה של כ-90 ק"מ מביתו שבלונדון, לקבלת הקורניש החדשה אותה הזמין. השחקן הנדבן ביצע זאת כדי לאסוף כסף למטרות צדקה. את הדרך חזרה עשה בתנאים נוחים יותר ובקצב מהיר במקצת
אלביס פרסלי החזיק בשתי מכוניות רולס-רויס, אך לאימו רכש קאדילאק ורודה
סר קלרמונט - אחד משותפיו של הנרי רויס ואיש מכירות מחונן, הצטרף לרולס-רויס כמנהל מכירות ראשי. בתחילת דרכה של החברה נהג להגיע לפגישות עסקים או הדגמות מלווה בכרכרה וסוסים, מחשש שהמכונית - אליה טרם רכש ממש אמון... - תשבוק חיים. מעולם לא נדרש לנצל את הליווי שצירף אליו לצורך ביצוע המסע הביתה...
הנרי רויס נהג לצאת לנסיעות מבחן ארוכות במכוניותיו החדשות - לא פעם מאנגליה לצרפת ובחזרה - כאשר בכל זמן המבחן מחובר לרכב נגרר כבד העמוס קוביות בטון
הרולס-רויס הראשונה שיוצרה נמסרה למגזין AutoCar לצורך מבחן דרכים בתאריך ה-1 באפריל, 1904. העיתון שינה בדיעבד את התאריך ל-31 במרץ, בכדי למנוע תגובות מעליבות או מקניטות למוצר החדש, שבאותו הזמן איש אינו שיער לאן יגיע...
השיא העולמי במעורבות בתאונות דרכים עם רולס-רויס, שייך למו"ל מגזיני הפורנו לארי פלינט; לאחר שקיבל לידיו את הרולס-רויס החדשה שהזמין, היה מעורב בשלוש תאונות דרכים תוך 20 דקות. כולן באשמתו
סוכן רולס-רויס בבברלי הילס, קליפורניה, מכר 65 מכוניות רולס-רויס בשנת 1983 לבדה. עבור 61 מהן שולם בכסף מזומן
מר ויט מטקסס, בעל חוות-ענק, הוא ככל הנראה הבעלים היחיד בעל תחנת דלק ציבורית-פרטית משלו; תחנת הדלק ממוקמת בקצה כביש הגישה לחוותו העצומה, כביש המוביל רק לשם ואורכו 276(!) ק"מ
אלפרד וונדרבילט, מעשירי אמריקה בשעתו, הסביר כי מכר את הרולס-רויס שלו מפני ש"בכל פעם שאני יוצא מהמכונית הארורה הזו - הכל מסביב מרגיש כאנטי-קליימקס..."
בשנות ה-60' התגלע סכסוך כספי בין בעליו של 'סילבר-קלאוד' לבין הסוכנות המטפלת בו בצ'סייר, אנגליה. כאשר גילה הלקוח לזוועתו כי בעל הסוכנות מכר את מכוניתו "בכדי לשלם באמצעות כך עבור התיקונים", פוטר הסוכן מיידית ולמחרת התקשר הסוכן החדש, מוסר ללקוח ההמום 'סילבר-קלאוד' חדשה לגמרי וצ'ק על-סך 7,000 ליש"ט, "כפיצוי על ההמתנה הארוכה"
ב-1906 עמד שכרו של צ'ארלס רולס - המנהל הטכני של החברה - על 750 ליש"ט לשנה. הנרי רויס - בהיותו המהנדס הראשי ומנהל העבודה גם יחד, זכה לשכר שנתי של 1,250 ליש"ט. בנוסף, קיבלו שניהם - כל אחד - 4% מהרווחים
צ'ארלס רולס, למרות מוצאו ממשפחה אמידה, היה קמצן חולני; מעולם לא נשא עמו כסף מזומן, ובנסיעות העסקים הארוכות שלו נהג לישון בלילות לצד הדרך, בתוך או מתחת למכוניתו...
צ'ארלס רולס התקשה להתחבב על עובדיו - בעיקר בשל קמצנותו החולנית. כאשר שילם שכר לעובדיו, שלא פעם עבדו עד 100 שעות בשבוע(!) סינן לא פעם בפניהם שלא הרוויחו את לחמם ביושר. "הוא האדם המרושע ביותר בו נתקלתי" אמר עליו פעם אחד מעובדיו הוותיקים...
כאשר הגיע צ'ארלס רולס למועדון המכוניות המלכותי, נהג להגניב פנימה סנדביצ'ים מהבית כדי להימנע מתשלום עבור ארוחה - למרבה מבוכת חבריו ושותפיו
למרבה האירוניה, המכונית הראשונה שהגיעה לאתר התרסקות מטוסו של צ'ארלס רולס, תאונה בה איבד את חייו, היתה... רולס-רויס 'סילבר גוסט'.
המכונית הראשונה לנחות על חוף נורמנדי בעת הפלישה של בנות הברית בשנת 1944 היתה הרולס-רויס WMB40 של הגנראל מונטגומרי
הלקוח הראשון שרכש מכונית רולס-רויס היה פאריס אי זינגר, יורש אימפריית יצרנית מכונות התפירה זינגר
הצאר ניקולאי ה-2 היה איש המלוכה הראשון שרכש רולס-רויס. היו אלה צמד סילבר-גוסט אותם קיבל ב-1913. את השלישי אותו הזמין סיימו לייצר ב-1918, תקופה בה כבר ישב במעצר הבולשביקים. משרד ההגנה הבריטי העביר לידיו את המכונית ששימשה להסעת אח"מים, אורחי ממשלה, ברחבי לונדון
ולדימיר איליץ' לנין, המהפכן הרוסי, לא שימש מודל לפשטות וצניעות בחייו הפרטיים, אליהם הטיף בהופעותיו הציבוריות. לנין הזמין לא פחות מתשע רולס-רויס סילבר גוסט, אחת מהן צוידה - היחידה בעולם - בהינע זחלילי מאחור כדי שתתאים להוביל את בעליה לטיולי השלג האהובים עליו
אחד מבעלי רולס-רויס המפתיעים ביותר היה הנרי פורד. טייקון הרכב האמריקני, שעשה את הונו דווקא ממכוניות זולות, רכש סילבר גוסט ב-1924. שנה לאחר הרכישה התייצבו במשרדו אנשי השירות של רולס-רויס לבדיקה וטיפול שגרתיים. פורד ההמום התקשר להנרי רויס ואמר לו: "לאחר שאני מוכר מכונית, הדבר האחרון שאני רוצה הוא לראותה בשנית...".
כאשר הגיע הנרי פורד לאירועים חברתים ברולס-רויס סילבר גוסט שלו, נהג להסביר כי "הפורד שלי בטיפול, אז הגעתי עם הדבר השני הכי טוב שמצאתי..."
המכונית היחידה שזכתה לברכה דתית רשמית היתה ככל הנראה רולס-רויס סילבר גוסט משנת ייצור 1978. הכומר ג'והן ריצ'רדסון מכנסיית סיינט מרי בננטוויץ' שבאנגליה, בירך בעת מיסת הקציר השנתית המסורתית, יחד עם התבואה, כלים חקלאיים ותינוקות, גם את המכונית דנן, לקראת כניסתה לטיפולה הראשון...
"מחשבותיו לרוב לא עימנו, והוא חי חיי דמיון במחוזות רחוקים" (דו"ח מביה"ס המתתאר את התלמיד צ'ארלס רולס)
מכוניתו הראשונה של צ'ארלס רולס היתה... פיז'ו
הרכב הראשון שהותאם לנהיגה על-ידי נכים היה רולס-רויס 20HP משנת 1923; המהאראג'ה מאודייפור שבהודו התאים את מכוניתו לשימושו - הוא היה משותק מהמותניים ומטה - כאשר כל התפעול נעשה באמצעות הידיים
השליט של אלוואר, מחוז בהודו, נפגע כל-כך מסירובם של אנשי רולס-רויס לבצע חלק מגחמותיו במכוניות אותן הזמין (מה שבהחלט אומר 'דרשני'...), עד שנקם באופן מקורי כדלקמן: הוא הזמין ורכש 6 סילבר-גוסט, והסב אותן לאחר הגעתן לארמונו למכוניות לפינוי אשפה ברחבי ממלכתו...
לא מעט מלקוחות רולס-רויס נשאו שמות ותארים ארוכים, בין היתר בשל היותם אנשי אצולה. השיא שייך ללא ספק ל"לויטננט-ג'נראל, הוד מלכותו פארזנד-אי-קאז-אי-אינגלישייה, מנסור א-זאמאן, אמיר אול-אומרה; מהאראג'ה דיראי ראי ראג'סוואר שרי; מהאראג'ה אי-רייג'אן בופינדרה סינג מוהינדר באהאדור ג'אדו וואנש-אוואטנס באטי קול בושאן; המהאראג'ה דיראי מפאטילה". לחבריו הרשה הנסיך ההודי לקרוא לו בקיצור "המהאראג'ה מפאטילה".
הנרי רויס העביר את יומו האחרון עלי אדמות בתכנון בולם זעזועים חדש
"רויס היה האדם היחיד שהכניס נשמה למכונית" (הנרי פורד)
למרות שתכנן את מנועי המטוסים הטובים והמוצלחים בעולם, הנרי רויס מעולם לא טס במטוס. מות שותפו - צ'ארלס רולס - בתאונת מטוס ב-1910 היה הסיבה העיקרית לכך
"אני מצטער רק על דבר אחד: שלא עבדתי קשה יותר..." (הנרי רויס, לפני מותו)
בעת ניסוי מכונית חדשה בשטח אחוזתו שבצרפת, נתקל הנרי רויס בתקלה במגעים החשמליים בצופר. הוא כה כעס, עד שהורה למהנדסיו לייצר מעתה והלאה את כל המגעים החשמליים בצופרי רולס-רויס מזהב. העניין הפך למסורת עד עצם היום הזה, למרות שכבר מזמן אין בכך צורך טכני
כאשר התגלתה תקלה באחד ממנועי רולס-רויס, במהלך בקרת האיכות השגרתית, דאג הנרי רויס אישית לנפץ 11 מנועים נוספים שיוצרו לפני אותו המנוע בפס הייצור, לוודא שלא ייעשה בהם שימוש. |