ה-S2000 הושקה ב-1999 כ"מתנת יום הולדת עצמית" של הונדה, לציון 51 שנים להיווסדה של החברה. על פניו נראה היה כי הונדה מנסים כיוון חדש - מסעיר, דינאמי וסקסי במיוחד - באגף הרכב שלהם. אבל, יצרנית האופנועים הגדולה בעולם לא המציאה כאן משהו לא מוכר לה. נהפוכהו.
איש אינו יודע בוודאות מתי קיבל מייסד הונדה - סויצ'ירו הונדה - את ההחלטה להיכנס לתחום ייצור המכוניות. היה זה ככל הנראה סביב 1958 כאשר הוחלט בהונדה - אז כבר יצרנית אופנועים ענקית - להיכנס למרוצי הפורמולה 1 במכוניות, לאחר הצטרפותו של יושיאו נקאמורה לחברה בכדי להקים מחלקת ספורט. אב-טיפוס ראשון יוצר ב-1959 ונקרא X170, והיה למעשה מרכב נוסע למטרות ניסוי בלבד. הכוח הגיע ממנוע הונדה זעיר בנפח 360 סמ"ק ובתצורת V.
במהלך תערוכת טוקיו התשיעית, באוקטובר 1962, חשפה הונדה את ה-S360 וה-S500 - שתי רודסטר זעירות וזולות. שנה מאוחר יותר נכנס ה-S500 לייצור וה-S360 נעלמה בקול ענות חלושה (תרתי משמע...), לאחר שבהונדה הבינו שיש כאן בעיית הספק וביצועים, למרות שבמבט לאחור המדובר היה בפנינה טכנולוגית; המנוע היה חדש לגמרי ופותח במיוחד עבור המכונית. תצורתו היתה כאמור חריגה - V4 - כאשר לכל צילינדר היה מאייד נפרד. נקודה זו בהחלט מהותית, שכן עד אותם הימים רוב המכוניות היפניות צוידו במנועים זעירים בעלי מאייד אחד (בין אם בעלי בוכנה אחת או ארבע). מנועים עם 2 מאיידים כבר נחשבו ל"ספורטיביים", כך שמנוע עם 4 מאיידים נחשב בשעתו ביפן לאקזוטיקה בהתגלמותה...
גם ההספק - 33 כוח-סוס - נחשב (גם כיום) לגבוה ויותר ממכובד בהתחשב בנפח. וזה, ההספק, הגיע לשיאו ב-9,000 סל"ד מפרקי מנועים. עוד התהדרה הרודסטר הזעירה במרכב מפלדה, גיר ידני עם 5 מהירויות והינע סופי באמצעות שרשרת (!) שהניעה ציריות אלומיניום שהיו נתונות בתוך צינור, שהיווה חלק מהמתלה האחורי.
ה-S500, למרות היותה - כמו אחותה הצעירה - גם כן מקור לגאווה טכנולוגית והנדסית, צוידה גם היא במנוע קטן מאוד ולא מקובל בז'אנר באירופה. למרות זאת היא כונתה "הענקית הקטנה" בעיקר הודות לעיצוב במצודד והספורטיבי, שלא היה מבייש יצרנית מכוניות ספורט בריטית קלאסית ועתירת ניסיון. ה-S500 היתה שונה בעיצובה מה-S360 ורבים מייחסים את המראה הנאה והעיצוב הכמעט קלאסי שלה למעורבותו האינטנסיבית והכמעט יומיומית של סויצ'ירו הונדה בתהליך הפיתוח; נשיא החברה נהג לפקוד מדי יומיים את מחלקת העיצוב ולתת הנחיות מדויקות בכל שלב ושלב בתהליך. התוצאה היתה בדיוק מה שהוא דמיין לעצמו עת החליט ללכת על זה.
כאמור, למרות המנוע המתקדם, ניתן היה לגרד בקושי את ה-130 קמ"ש עם ה-S500 וזאת בין היתר באשמת 725 הק"ג ששקל הרכב שהכבידו עד מאוד על 44 כוחות-הסוס אותם ייצר המנוע.
שוב הגיבו בהונדה במהירות ושלושה חודשים בלבד לאחר תחילת שיווקו של ה-S500 הושקה ה-S600. היתה זו גרסה מחוזקת קלות של ה-500 עם מנוע גדול במקצת, שנפחו צמח לכדי 606 סמ"ק.
במקביל, מעודדים מההצלחה, פותחה הרודסטר החזקה בהיצע, ה-S800. "מכונית 100 מייל לשעה נפלאה" זו, כפי שבהונדה כינו אותה בפרסומות, הושקה במאי 1966 והגיעה כבר לביצועים שלא היו מביישים רודסטר בריטיות אצילות וגזעיות; 160 קמ"ש, 70 כוח-סוס (!! - ממנוע בנפח 791 סמ"ק בלבד!), מערכת העברת כוח קונבנציונאלית מאחור במקום השרשרת, ועיצוב "בשל", בוגר והרבה יותר "אנגלי" בהשוואה לרודסטר הקודמות בשושלת של הונדה.
בפברואר 1968 הושקה ה-S800M, גרסה מלוטשת, מאובזרת ונוחה יותר של ה-S800 שכללה בין יתר ה"פינוקים" מערכת חימום חזקה יותר ורדיו מקורי. כאשר התגלגלה ה-S800M האחרונה מפסי הייצור, במאי 1970, עמד סך ייצור ה-S800 על גרסאותיה על כמעט 25,000 מכוניות.
הונדה S500, שנת 1963
למעשה - המכונית הראשונה של הונדה שיוצרה באופן סדרתי והמוני (יחסית). הגיעה בעקבות ה-S360 החלשה באוקטובר 1963. היתה זו בהחלט רודסטר זעירה וחמודה: אורך בסיס הגלגלים היה 200 ס"מ, האורך הכללי - 330 ס"מ. הרוחב: 143 ס"מ. המשקל העצמי עמד על 725 ק"ג. המנוע היה מתוצרת הונדה בתצורת 4 צילינדרים עם 2 שסתומים לצילינדר - תחילה בנפח 492 סמ"ק, מאוחר יותר 531 סמ"ק. ההספק בגרסת המנוע האחרונה עמד על 44.6 כוח-סוס (ב-8,000 סל"ד) שהם כמעט 83 כוח-סוס לליטר!
כאופציה ניתן היה לרכוש גג פיברגלס קשיח הניתן להסרה (הארד-טופ). 1,363 יוצרו בסה"כ בין אוקטובר 63' לספטמבר 64'
|