שנות ה- 30 - הדרייב אין הראשון הומצא ע"י ריצ'רד הולינגסהד, כאשר בשלב ראשון הוא תלה סדין בחצרו הפרטי.
בשלב השני שם זרק-אור על מכסה מנוע המכונית שלו ומקלט רדיו מאחורי הסדין.
המשך הניסוי שלו כלל, ישיבה במכונית עם חלונות סגורים, חצי פתוחים, חקה תנאי מזג אוויר שונים תוך שימוש בממטרות לדימוי גשם, בקיצור עוד איש משועמם ותודה לאל על כך.
הבעיה העקרית התעוררה כאשר מכוניות שחנו אחת אחרי השניה, הסתירו אחת לשניה, אבל ריצ'רד חדור מימוש הרעיון, הציב את המכוניות במרחק קבוע, והניח בלוקים בגובה שונה מתחת לגלגלים הקדמיים, הצליח למצוא את המרחק והזווית המתאימים על מנת לפתור את הבעיה ולבנות רמפה לגלגלים הקדמיים בהתאם וכך נולד הרעיון.
הדרייב אין הראשון בשנת 1933 בקמדן ניו ג'רסי:
בשנת 1942 היו כבר 95 דרייבאין ב25 מדינות בארה"ב, בתקופת המלחמות בין 42-45 , קצב בנייתם הואט, וחלק אף נסגר לכמה שנים.
בשנת 1946 מספרם הגדל מגיע לכ 155 כאשר בשנת 1948 מספרם הכולל הנו 820.
בגלל העובדה שהרעיון היה עדיין זר להרבה, כאקט שיווקי, החלו בסגנון ארוח של "בית פתוח" שכלל הדרכה איך להחנות, איך מערכת השמע עובדת, והמזנונים.
היסטריית הדרייב אין הייתה בעיצומה ואם בשנות ה40 היו פחות מ1000, הרי שבשנת 1958 היו קרוב ל5,000 ובשלב זה ההיסטרייה גם חצתה את גבולות ארה"ב.
בשנות ה60 וה 70 דרייב אין עדיין נבנים, יחד עם זאת לא מעט נסגרים, ההיסטרייה שככה, אילו שנשארו לרב מציגים סרטי ילדים או לחילופין סרטי מבוגרים.
תחילת שנות השמונים עדיין הרעיון נושם ובועט, אך באחריתם הוא גוסס כשהסיבה העיקרית היא הטלויזיה בכבלים והווידאו, הוליווד באה אלי הבייתה, אז למה לי לצאת ממנו?
שנות ה90 – בשם כל ההפתעות, הרעיון קם לתחייה, ודרייב אין שקמו לתחיה אפילו מכפילים ומשלשים מסכים, והפליא לעשות דרייב אין בפלורידה – 13 מסכים!!! הקהל חוזר בגדול ועל פי עדות חלק מבעלי הדרייב אין הם נאלצים לסגור את השערים בגלל ביקוש יתר, וכמו בשנות ה50 הם בעיקר משפחות עם ילדים, דור חדש גלה את הדרייב אין. במהלך שנים אילו בנוסף לאילו שנפתחו מחדש נבנו גם חדשים.
הפטנט האמריקאי כמובן לא פסח על ישראל והחל משנת 1973 פעל אחד ליד מתחם גני התערוכה.
במתחם הענקי שהתפרס על כ70 דונמים, היה מקום חניה ל- 960 מכוניות.
במשך הזמן כמו בארה"ב ירדה הפופולריות של המקום, איכות הסרטים ירדה ונשארו בעיקר הצופים (בינהם ילדי השכונות שליד על הגבעות מי זוכר?) בסרטים אירוטיים.
בשנת 2000 נסגר המקום סופית וננזח.
אני הספקתי לבלות לא אחת בדרייב אין, האמת שסרטים לא ממש ראיתי ברצף אבל זו הייתה חוויה יחודית, והחוויה הגדולה מכל, בסוף לשמוע את צליל ההתנעה מסביב.
שבוע גריזי טוב לכולם, עם "ערס" טרבולטה ואולבייה מתוקה, לא לשכוח רמקולים:
סירטון: http://www.youtube.com/watch?v=CbOKBW9DHtU
אירית
