הוא נשאר בתודעה כמו כל כביש אחר, כזה שמשמש כלי רכב, שלצידו נמתחו כבלי חשמל, אבל ל- Long Island Motor Parkway יש משהו נוסף, מן מקסם מיוחד, שעל פי כמה היסטוריונים זהו הכביש הסלול לכלי רכב הראשון במדינה. הוא נפתח בדיוק לפני 100 שנים באוקטובר 1908 – אז, התגשמות חלומו של העשיר.
על פי המתואר בספר The Long Island Motor Parkway של Howard Kroplick ו- Al Velocci, הכביש חוצה את לונג איילנד לאורך 45 מיילים, מקווינס לרונקונקומה
ונבנה ע"י Kissam Vanderbilt השני, הנין של Cornelius Vanderbilt איש עסקים ויזם שעסק ברכבות ושינוע והייה מייסד שושלת ונדרבילד המפורסמת –על William Kissam. Vanderbilt Jr ספרתי בהקשר מירוץ גביע ונדרבילד בשירשור ההיסטוריה.
מירוץ גביע ונדרבילד שהתקיים על כביש ציבורי, הופסק לאחר שבשנת 1906 צופה נהרג מפגיעת מכונית משתתפת, ונדרבילד חיפש פתרון בטיחותי, מקום בו המתחרים יכולים באופן חופשי ללחוץ על הגז, מבלי להרים ענני אבק כמו בדרכים שהיו אז מיועדות בעיקר לסוסים, מקום שלרשויות החוק אין נגיעה.
ולכן בנה כביש אגרה למכוניות מהירות. הדרך נבנתה מבטון והיו לה פניות משופעות.
לונג איילנד מוטור פארקווי נפתח רשמית ב10- באוקטובר 1908 ונסגר רשמית בשנת 1938.
היסטוריון הכבישים Paul Daniel Marriott סיפר כי מתכנני הדרכים, לקחו בחשבון את כלי הרכב רק החל משנת 1900, כמו ונדרבילד בעלי כלי הרכב הין בעיקר אנשי ממון.
מכונית נחשבה למותרות ולשימוש בשעות הפנאי, סופי שבוע למשל, אף אחד לא חלם אז שמכונית תשמש לעבודה אמר Paul Daniel Marriott, המכונית נחשבה כמענה המאפשר גמישות מול לו"ז הרכבות הקשוח, זו הייתה גם דרך להתחבר אל הטבע לדבריו.
על פי ההיסטוריונים ונדרבילד ושותפיו השיגו חסויות בגובה של 2 מיליוני דולרים ממשקיעים, כאלה שהאמינו שהכביש יעלה את ערכם של הנכסים לאורך הגולדן קוסט של לונג איילנד. עלויות הכביש בסיכומו של דבר היו מעל 6 מיליוני דולרים ולכן נקבעה אגרה בסך 2$ (שווה ערך ל45$ של היום), לנוסעים הקבועים הוצע לרכוש חופשי שנתי
גם הבתים שנבנו עבור הקופאים שגבו את האגרה, ואשר נקראו לודג'ים היו לנכסים בעלי ערך לונדרבילד שכן הם עוצבו ע"י האריכל John Russell Pope שעיצב בין היתר את ג'פרסון ממוריאל. אחד מהבתים הללו הוזז והועבר למוזיאון הגרדן סיטי שם הוא שוחזר.
בתמונות הבאות ניתן לראות את הלודג' שהוזז
תמונה מ- 1908
אותה הזוית מ- 1959
למרות שבשנתיים הראשונות, לא קרו תאונות במהלך המירוצים, בשנת 1910 בגלל שתי תאונות עם הרוגים הופסקו המירוצים בלונג איילנד לאלתר.
בעידן גטסבי הגדול של שנות העשרים, מבריחי האלכוהול מצאו אותה נוחה למעבר בין לונג איילנד למנהטן ומירוץ גביע וונדרבילד הועבר ל- Roosevelt Raceway בשנים 1936 ו- 1937
כאשר ונדרבילד בנה את הכביש, בעלי כלי הרכב העשירים היוו איום בגלל הנהיגה הפרועה וההסתייגות מהם הייתה גדולה ביותר, ועל כן נקבעו הגבלות מהירות בשטח בנוי של 5 מיילים לשעה.
Woodrow Wilson נשיאה ה- 28 של ארה"ב אמר בשנת 1906; ההתלהבות של הנהגים ותרבות הנהיגה הפרועה, עלולה לשבש את הסדר הציבורי, כלי רכב היוו איום, לאיש הפשוט אותם נהגים נחשבו ליהירים שמנפנפים בעושרם ונוהגים בחוסר זהירות.
אולם בסוף חייו של ונדרבילד בשנת 1944, המכונית כבר לא נחשבה כמותרות ונוצרה הדרישה לכבישים ציבוריים.
כיום, מקטעים מסויימים של הדרך נשתמרו ותועדו בספרות ובאינטרנט.
הדרך שנחשבה אז לשיא הקידמה, היום היא נחשבת לעתיקה ביותר, היא היוותה שלב ראשוני בהתפתחות המוטוריקה שכן, היא נבנתה עבור כלי הרכב.
העובדה שהיא איפשרה עבירות מהירה יותר דחפה את הייצרנים לייצר מכוניות עם ביצועי על ולכן לכביש המהיר הראשון חלק חשוב ביותר בהתפתחות המודרנית של כלי הרכב
סירטון: http://www.youtube.com/watch?v=OUslI0U188E
שבוע טוב
אירית
מקור
The New York Times
