Inter Torpedo - מה זה לכל הרוחות!
פורסם: ש' אפריל 18, 2009 3:58 pmאין שום דבר שמשתווה למיקרוקאר ושמעורר תגובה בנוסח "מה זה לכל הרוחות" ובאמת אין כמו המכונית המוזרה התלת גלגל של בוב פורטון
גם שיחזור של מכונית שקל להשיג לה חלפים הוא מעין מבחן סיבולת, אולם לאילו מאתנו שרוצים להחיות דווקא מכונית נדירה ביותר, תהליך השחזור הוא "עבדות" עם כל הלב.
ליצור חלקים מכלום והנסיונות לאתר פיסות חלקים נדירות כל אילו ואחרים משתלטים לך על החיים, אבל כשהושלמה המלאכה התוצאה שווה את כל המאמץ.
זה בדיוק הסיפור עם ה- Three Wheeler מיקרוקאר הצרפתי שלי Inter Torpedo ששיפוצו הסתיים ביוני 2008 ואשר עורר הערצה בכל אירוע שלקחתי בו חלק.
תתקבל בסלחנות העובדה שאין לכם מושג ירוק על כלי הרכב הזה שכן, הוא הוצג לראשונה בשנת 1953 במוטור שאו בפריס בשתי גירסאות: הפתוחה שנקראה Torpedo וזו שהייתה לה חופה ונקראה Berline.
המכונית לא הייתה להיט שכן יוצרו בסה"כ כ- 200 יחידות בין השנים 1954-1956 וכמה בודדות שיוצרו גם בשנת 1958.
טורפדו זו שלי, היא עד כמה שידוע, הבודדה ששרדה. מכונית זו יוצרה ללא הגנות מפני מזג אוויר למעט מגן רוח קטן שהגן על שני הנוסעים שישבו אחד אחרי השני.
כאמור מתוך המאתיים שיוצרו רובן היו מדגם ה- Berline עם חופה של מטוס בעלת ציר צידי שנפתח לצד אחד ואשר תפקידה הייה לשמור על טמפרטורה נוחה בתא הנוסעים.
אחת מהפונקציות היותר יחודיות והמענינות שלה ואשר הייתה בדגמים הראשונים כמו שלי היא: שבהרמת האף שלה, הגלגלים הקידמיים נכנסו פנימה מתחת למרכב ויצרו פרופיל צר יותר (מ-53 אינטשים ל-35) ואשר איפשר חניה במקום סגור וקטן – לא שמותר לי להחזיק אותה בבית
ה- Inter ניבנתה ב – SNCAN (Societe Nationale de Constructions Aeronautics du Nord) שבליון; יצרן מטוסים שמאוחר יותר שינה את שמו ל Aerospatiale ואחד המטוסים המפורסמים שייצר ביחד עם ה- British Aircraft Corporation היה הקונקורד.
מכונית זו שלי, הייתה החמישית שירדה מפס הייצור ולכן כללה כבר שיפורים שהוסיפו לה אמינות.
סה"כ מכל ה- 200 שרדו כ-20 ורק חלק קטן מתוכם במצב נסיעה.
אני חובב אופנועים מושבע, ומכונית זאת היא הדבר הכי קרוב להם, מה שעשה לי את תהליך השיפוץ במעט קל יותר אבל רק במעט.
למרות שיעור השרדותן הקטן של מכוניות אלו, יצא לי לשפץ דגם Berline עם החופה בעבר, ואשר מכרתי בגמר השיפוץ. כמובן מייד התחרטתי ולכן החלטתי לחפש אחת אחרת.
ללא מועדון יעודי לדגם זה ו/או מומחים להוועץ בם, נאלצתי לפזר שמועה בין חובבי המיקרוקאר שאני מחפשTorpedo Inter. נודע לי ש- Torpedo שלמה עומדת להמכר לחובב אמריקאי כתורמת אברים לדגם Berline.
להרשות שדגם נדיר זה יפורק לגורמים היה בגדר בושה ואפילו פשע שלא יכולתי לתת לו שיקרה בשום פנים ואופן! והצלחתי לשכנע את המוכר הצרפתי למכור אותה לי במקום לאמריקאי.
זה קרה ב- 2002 וכאשר נשלחה אלי, קל היה להבין מדוע יועדה להיות תורמת אברים.
על כל המרכב היו גומות והיא נראתה כאילו שמשה כמטרה נייחת במטווח. הרבה חלקים היו חסרים, ואילו שצורפו לה, לא היו שייכות לה, ככה שהייה עליי "לעשות הרבה חושבים" לפני שאני מחליט לשפצה.
כצעד ראשון בדקתי אילו מין החלקים החסרים מהווים את בעיה הגדולה ביותר, ואז להתחיל במצוד אחריהם.
הצעד הבא היה, להחיות ת המרכב "החבוט" ולייצר חלק מהחלקים שהיוו תפקיד מפתח ושידעתי שאין מצב שאמצא כאלו.
הצלחתי לשאוב בווקום את רב הגומות הגדולות, עדיין היה צורך בהרבה מאד "דפיקות פח". ולכן זה , הצביעה והריפוד היו בין הדברים שהחלטתי להעביר לאנשי המקצוע.
מכיון שרציתי שהמכונית תצבע למשעי, העבודה הייתה צריכה להעשות בצורה המקצועית ביותר, יחד עם זאת שאפתי לעשות את רב מלאכת השיפוץ בעצמי.
אחד מהדברים היותר מסובכים שצרכו תיקון היה מכסה המנוע שהיה ברובו מעוך והרוס.
אם לשים דברים במקומם הנכון, נאלצתי לחתוך לאורך ההחלק המרותך ולעצבו מחדש לפני שאני מחבר הכל שוב. לפחות לא נאלצתי להתמודד עם קורוזיה - המכונית אוחסנה במקום יבש רב הזמן ולכן לא הייתה לה שום בעיית חלודה.
כנראה הבעיה העקרית שמכונית זו הייתה כשלון מסחרי, הייה השם הרע לו זכתה בגלל מערכת ההצתה המוזרה שלה.
הותקן לה מה שנקרא ג'ירוסטרטר שהוזן ע"י סוללת קטנה של אופנוע עם הספק של 6 וולט שמוקם ליד מיכל הדלק בזנב במכונית כמו גם המנוע שמוקם שם.
הג'ירוסטרטר הוא למעשה גלגל תנופה ממונע שאתה נותן לו להסתובב לפני שאתה משחרר דוושה.
ואז כאשר אתה משחרר את הדוושה זה קופץ ומתניע את המכונית – כל זה נכון בתיאוריה, כי אם נכשלת בנסיון הראשון להתניע ואתה מנסה עוד שלוש או ארבע פעמים הסוללה פשוט מתרוקנת.
חוסר הזמינות של הג'ירוסטרטר הוא הסיבה העיקרית שחלק מהשורדות לא במצב נסיעה – ולמכונית שלי לא היה כזה.
איתור הג'ירוסטרטר דרש מאמצים רבים, אולם הישועה באה בסופו של דבר מהמוכר הצרפתי. זה היה ג'ירוסטרטר מקורי של ה- Inter, ובמהלך השיחזור נצלתי את ההזדמנות והרכבתי סוללה חזקה יותר מתחת למושב האחורי וזאת על מנת שלא תתרוקן מיידית.
הדגמים הראשונים של יצרן זה היו בעלי מושבים קדמיים מורמים ומתחתם הגלגל הרזרבי. בדגמים המאוחרים יותר הגלגל הרזרבי הייה מתחת למושב האחורי.
הדגם שלי הגיע בלי המסגרת של המושב הקדמי, כאשר גם המושב האחורי היה אתגר בפני עצמו, כי הוא היה חלק אנטגרלי מהמרכב.
בנסיון לייצר את מסגרת המושב הצינורית, חבר אמריקאי בעליה של Inter שלח לי סקיצה של המסגרת אותה העתקתי ואשר עלה לי בהרבה חיתוכים וריתוכים על מנת להגיע לדבר הנכון.
הייתה לי בעיה דומה עם הזרוע או המתלה של הגלגל היחיד האחורי שכלל צינורות באורכים שונים ודרש הרבה כיפופים אבל לבסוף הצלחתי, הרבה תודות לסיוע ממומחים.
אחרי שהתגברתי על כל המכשולים, הגיע הזמן להציג את המכונית וזה נעשה בשנת 2008 במיקרוקאר ראלי בבאת' , לא מעט אנשים חמדו אותה, אבל הפעם לא אחזור על אותה הטעות, הפעם היא נשארת אצלי לתמיד.
תודות ומקורות:
Practical Classics
Bob Purton the owner
משה גיסיס
גם שיחזור של מכונית שקל להשיג לה חלפים הוא מעין מבחן סיבולת, אולם לאילו מאתנו שרוצים להחיות דווקא מכונית נדירה ביותר, תהליך השחזור הוא "עבדות" עם כל הלב.
ליצור חלקים מכלום והנסיונות לאתר פיסות חלקים נדירות כל אילו ואחרים משתלטים לך על החיים, אבל כשהושלמה המלאכה התוצאה שווה את כל המאמץ.
זה בדיוק הסיפור עם ה- Three Wheeler מיקרוקאר הצרפתי שלי Inter Torpedo ששיפוצו הסתיים ביוני 2008 ואשר עורר הערצה בכל אירוע שלקחתי בו חלק.
תתקבל בסלחנות העובדה שאין לכם מושג ירוק על כלי הרכב הזה שכן, הוא הוצג לראשונה בשנת 1953 במוטור שאו בפריס בשתי גירסאות: הפתוחה שנקראה Torpedo וזו שהייתה לה חופה ונקראה Berline.
המכונית לא הייתה להיט שכן יוצרו בסה"כ כ- 200 יחידות בין השנים 1954-1956 וכמה בודדות שיוצרו גם בשנת 1958.
טורפדו זו שלי, היא עד כמה שידוע, הבודדה ששרדה. מכונית זו יוצרה ללא הגנות מפני מזג אוויר למעט מגן רוח קטן שהגן על שני הנוסעים שישבו אחד אחרי השני.
כאמור מתוך המאתיים שיוצרו רובן היו מדגם ה- Berline עם חופה של מטוס בעלת ציר צידי שנפתח לצד אחד ואשר תפקידה הייה לשמור על טמפרטורה נוחה בתא הנוסעים.
אחת מהפונקציות היותר יחודיות והמענינות שלה ואשר הייתה בדגמים הראשונים כמו שלי היא: שבהרמת האף שלה, הגלגלים הקידמיים נכנסו פנימה מתחת למרכב ויצרו פרופיל צר יותר (מ-53 אינטשים ל-35) ואשר איפשר חניה במקום סגור וקטן – לא שמותר לי להחזיק אותה בבית
ה- Inter ניבנתה ב – SNCAN (Societe Nationale de Constructions Aeronautics du Nord) שבליון; יצרן מטוסים שמאוחר יותר שינה את שמו ל Aerospatiale ואחד המטוסים המפורסמים שייצר ביחד עם ה- British Aircraft Corporation היה הקונקורד.
מכונית זו שלי, הייתה החמישית שירדה מפס הייצור ולכן כללה כבר שיפורים שהוסיפו לה אמינות.
סה"כ מכל ה- 200 שרדו כ-20 ורק חלק קטן מתוכם במצב נסיעה.
אני חובב אופנועים מושבע, ומכונית זאת היא הדבר הכי קרוב להם, מה שעשה לי את תהליך השיפוץ במעט קל יותר אבל רק במעט.
למרות שיעור השרדותן הקטן של מכוניות אלו, יצא לי לשפץ דגם Berline עם החופה בעבר, ואשר מכרתי בגמר השיפוץ. כמובן מייד התחרטתי ולכן החלטתי לחפש אחת אחרת.
ללא מועדון יעודי לדגם זה ו/או מומחים להוועץ בם, נאלצתי לפזר שמועה בין חובבי המיקרוקאר שאני מחפשTorpedo Inter. נודע לי ש- Torpedo שלמה עומדת להמכר לחובב אמריקאי כתורמת אברים לדגם Berline.
להרשות שדגם נדיר זה יפורק לגורמים היה בגדר בושה ואפילו פשע שלא יכולתי לתת לו שיקרה בשום פנים ואופן! והצלחתי לשכנע את המוכר הצרפתי למכור אותה לי במקום לאמריקאי.
זה קרה ב- 2002 וכאשר נשלחה אלי, קל היה להבין מדוע יועדה להיות תורמת אברים.
על כל המרכב היו גומות והיא נראתה כאילו שמשה כמטרה נייחת במטווח. הרבה חלקים היו חסרים, ואילו שצורפו לה, לא היו שייכות לה, ככה שהייה עליי "לעשות הרבה חושבים" לפני שאני מחליט לשפצה.
כצעד ראשון בדקתי אילו מין החלקים החסרים מהווים את בעיה הגדולה ביותר, ואז להתחיל במצוד אחריהם.
הצעד הבא היה, להחיות ת המרכב "החבוט" ולייצר חלק מהחלקים שהיוו תפקיד מפתח ושידעתי שאין מצב שאמצא כאלו.
הצלחתי לשאוב בווקום את רב הגומות הגדולות, עדיין היה צורך בהרבה מאד "דפיקות פח". ולכן זה , הצביעה והריפוד היו בין הדברים שהחלטתי להעביר לאנשי המקצוע.
מכיון שרציתי שהמכונית תצבע למשעי, העבודה הייתה צריכה להעשות בצורה המקצועית ביותר, יחד עם זאת שאפתי לעשות את רב מלאכת השיפוץ בעצמי.
אחד מהדברים היותר מסובכים שצרכו תיקון היה מכסה המנוע שהיה ברובו מעוך והרוס.
אם לשים דברים במקומם הנכון, נאלצתי לחתוך לאורך ההחלק המרותך ולעצבו מחדש לפני שאני מחבר הכל שוב. לפחות לא נאלצתי להתמודד עם קורוזיה - המכונית אוחסנה במקום יבש רב הזמן ולכן לא הייתה לה שום בעיית חלודה.
כנראה הבעיה העקרית שמכונית זו הייתה כשלון מסחרי, הייה השם הרע לו זכתה בגלל מערכת ההצתה המוזרה שלה.
הותקן לה מה שנקרא ג'ירוסטרטר שהוזן ע"י סוללת קטנה של אופנוע עם הספק של 6 וולט שמוקם ליד מיכל הדלק בזנב במכונית כמו גם המנוע שמוקם שם.
הג'ירוסטרטר הוא למעשה גלגל תנופה ממונע שאתה נותן לו להסתובב לפני שאתה משחרר דוושה.
ואז כאשר אתה משחרר את הדוושה זה קופץ ומתניע את המכונית – כל זה נכון בתיאוריה, כי אם נכשלת בנסיון הראשון להתניע ואתה מנסה עוד שלוש או ארבע פעמים הסוללה פשוט מתרוקנת.
חוסר הזמינות של הג'ירוסטרטר הוא הסיבה העיקרית שחלק מהשורדות לא במצב נסיעה – ולמכונית שלי לא היה כזה.
איתור הג'ירוסטרטר דרש מאמצים רבים, אולם הישועה באה בסופו של דבר מהמוכר הצרפתי. זה היה ג'ירוסטרטר מקורי של ה- Inter, ובמהלך השיחזור נצלתי את ההזדמנות והרכבתי סוללה חזקה יותר מתחת למושב האחורי וזאת על מנת שלא תתרוקן מיידית.
הדגמים הראשונים של יצרן זה היו בעלי מושבים קדמיים מורמים ומתחתם הגלגל הרזרבי. בדגמים המאוחרים יותר הגלגל הרזרבי הייה מתחת למושב האחורי.
הדגם שלי הגיע בלי המסגרת של המושב הקדמי, כאשר גם המושב האחורי היה אתגר בפני עצמו, כי הוא היה חלק אנטגרלי מהמרכב.
בנסיון לייצר את מסגרת המושב הצינורית, חבר אמריקאי בעליה של Inter שלח לי סקיצה של המסגרת אותה העתקתי ואשר עלה לי בהרבה חיתוכים וריתוכים על מנת להגיע לדבר הנכון.
הייתה לי בעיה דומה עם הזרוע או המתלה של הגלגל היחיד האחורי שכלל צינורות באורכים שונים ודרש הרבה כיפופים אבל לבסוף הצלחתי, הרבה תודות לסיוע ממומחים.
אחרי שהתגברתי על כל המכשולים, הגיע הזמן להציג את המכונית וזה נעשה בשנת 2008 במיקרוקאר ראלי בבאת' , לא מעט אנשים חמדו אותה, אבל הפעם לא אחזור על אותה הטעות, הפעם היא נשארת אצלי לתמיד.
תודות ומקורות:
Practical Classics
Bob Purton the owner
משה גיסיס