בתחילת שנות ה 80' קונצרן פיאט היה במצב לא נעים בעליל;רוב הדגמים היו מיושנים למדי-131,127,לנצ'ייה בטא,וגם הדגמים החדשים שפיאט תלו בהם תקוות גדולות לא ממש נחלו
פיאט 127
פיאט 131
לנצ'יה בטא
הצלחה מסחררת-הפיאט ריטמו והלנצ'ייה דלתא,שלא לדבר על הארג'נטה הכושלת והלנצ'ייה גמא הביזארית משהו.
פיאט ריטמו
לנצ'יה דלתא
פיאט ארג'נטה
מאז ומתמיד המכוניות הגדולות של פיאט היו המכוניות הקטנות שלה-טופולינו,500,600,850 וה 127.
ה 127 שהיתה למעשה הסופר מיני האמיתית הראשונה,הוצגה ב 72' וזכתה להצלחה מיסחרית גדולה,ובמשך שנים רבות מכירותיה החזיקו אחוז ניכר ממכירות פיאט בכלל,אך בפיאט הגיעו למסקנה כבר בסוף שנות ה 70' שזמנה הגיע,והחלו להעלות הצעות להחלפתה.
אולם באותם שנים פיאט השקיעה משאבים רבים בפיתוח הריטמו,התקווה הלבנה של פיאט,מכונית קומפקטית נאה ומודרנית למראה שתנסה לנגוס במכירותיה הגואות של הגולף מבית פולקסווגן.
ההשקעה העיקרית בריטמו היתה בפיתוח הייצור,מאחר והיתה המכונית הראשונה של פיאט שיועדה להרכבה ע"י רובוטים.
די מהר היתברר לפיאט שהם שגו בכך שהשקיעו את רוב המשאבים לפיתוח הייצור,בעוד שהמכונית החדשה היתבססה על שילדה ישנה(של ה 128),ולמעט עיצוב נאה לא היה לה הרבה מה להציע.
בלית ברירה נידחה פיתוח יורשת ה 127,והוחלט לבצע ב 127 מתיחת פנים על מנת להרוויח זמן.
לבסוף אושר פרוייקט פיתוח היורשת,די בלית ברירה,דבר שהוביל את פיאט למספר מסקנות
1.עיצוב המכונית חייב להיות מודרני.
2.יחידות ההנעה יהיו ממכוניות פיאט הקיימות.
3.ריצפת המכונית חייבת להיות חדשה לחלוטין,וכנ"ל גם מערכת המיתלים-שימוש בשילדתה המיושנת של ה 127 עם מיתלה אחורי בעל קפיץ עלים רוחבי לא בא בחשבון.
4.ההרכבה חייבת להתבצע ע"י רובוטים,על מנת להוזיל את עליות הייצור.
למרות שפיאט היו ביחסי עבודה הדוקים למדי עם סדנת העיצוב של ברטונה,מלאכת העיצוב הוטלה על ג'יוג'ארו האיטלקי,שהיה אחראי על עיצובה של הגולף,האלפא-סוד והלנצ'ייה דלתא.
ג'יוג'יארו עיצב מכונית קטנה אך גבוהה יחסית,מעין מיני ואן קטן,מה שנראה נועז למדי באותם הזמנים.
גם העיצוב הפנימי היה מודרני ונאה,וכלל מדף רוחבי ולוח מחוונים קופסתי,שמשני צידיו הורכבו מתגי האורות והמגבים,וכמובן שלא ניפקדה המאפרה הניידת שניראת לראשונה בפנדה.
גם רמת האיבזור היתה גבוהה יחסית,וכללה מותרות כמו חלונות חשמל ונעילה מרכזית בדגמים היקרים.
למרבה ההפתעה,פיאט קיבלו את הצעתו,והחלו לתכנן את המכונית.
תיכנון המכונית התבצע בעצלתיים;קשיי תקציב מנעו פיתוח מהיר יותר.
הצד המכאני היה שיגרתי למדי;המנועים נילקחו מה 127(903 סמ"ק) ומה 128 והריטמו-1116 סמ"ק ו 1301 סמ"ק.
תיבת ההילוכים היתה בת 4 או 5 הילוכים ונילקחה אף היא מהמוכן.
המיתלה הקדמי היה מוג מק' פרסון והאחורי הורכב מקורת מתח שניתמכה ע"י קפיצי סליל.
מתיחת הפנים שעברה ה 127 בתחילת 82' והצלחתה של הפנדה שהוצגה שנתיים קודם לכן נתנה לפיאט מעט אורך נשימה לתכנן את מפעל הייצור החדש בטרמולי,שנחשב למיתקדם בסוגו.
בסוף 82' המכונית החדשה היתה מוכנה לייצור ושיווק,ופיאט היתלבטה כיצד לבצע את ההשקה.
למרות מצבה הכספי הדי קשה,החליטו בפיאט לבצע השקה סופר גרנדיוזית;עשרות מכוניות חדשות הועמסו על זוג מטוסי ג'מבו ונישלחו לפלורידה,ארה"ב(!),ולהשקה שבוצעה בחלקה על מסולו מירוצים,הוזמנו עשרות עיתונאים מרחבי העולם.
והם חזרו מוקסמים וניפעמים מהמכונית החדשה,שלא רק שהיתה שיפור אדיר לעומת ה 127,אלא קבעה סטנדרטים חדשים למכוניות סופר מיני-מרחב פנימי מרשים,ביצועים טובים והתנהגות כביש מהנה.
לאחר ההשקה הוחזרו המכוניות לאיטליה-האונו מעולם לא נימכרה בארה"ב.
הצלחתה של האונו היתה פשוט מסחררת,והיא נימכרה מעולה בכל מדינה בה שווקה.
אפילו האופטימיים באשי פיאט לא האמינו שהמכונית החדשה תצליח כך,וגם זכייה בתואר מכונית השנה סייעה לכך.
בתחילת 85' הוחלף מנוע ה 903 סמ"ק במנוע חדש שפותח ע"י פיאט ופיג'ו יחדיו(למרות שכבר בתחילת הפרוייקט ניפרדו דרכם).
המנוע החדש נקרא FIRE והיה בעל נפח של 1.0 ליטר,שהספקו אמנם היה כשל מנוע ה 903 אך זמינות הכוח שלו היתה טובה בהרבה.
על מנת להגביר את אטרקטיביות המכונית,פיאט החליטו לפתח גירסה ספורטיבית למכונית,ופיתוח המנוע הוטל על אנשי פרארי,לא פחות.
למרות שנפח המנוע היה 1301 סמ"ק,בלוק המנוע היה הקטנה של מנוע ה 1.5 של הריטמו וה X1\9.
מנועה מוגדש הטורבו קיבל מערכת ניהול מנוע ממוחשבת והפיק 105 כ"ס,מה שסייע לה לזנק מ 0-100 תוך 9 שניות ומהירות מירבית של 200 קמ"ש.
גם סעיף הילדה לא הוזנח,ומסרק ההגה הוחלף בקצר יותר מהמקורי(4 סיבובים מנעילה לנעילה)-3.4 סיבובים מנעילה לנעילה.
גם האונו טורבו זכתה להצלחה אדירה,ותדמיתה סייעה למכירות של שאר הדגמים.
גירסה נוספת שתוכננה היתה בעלת תיבת הילוכים אוטומטית-פיאט לא ייצרה צעולם תיבה אוטומטית משל עצמה,בשל הביקוש הנמוך באיטלייה,אלא קנתה את התיבות מספקי חוץ(פולקסווגן,GM).
הוחלט על שימוש בתיבת הילוכים רציפה,כפי שתוכננה ע:י וואן-דורן ההולנדי כבר בתחילת שנות ה 50'.
ביחד עם פורד פותחה תיבת אוטומטית רציפה שנקראה CVT,ואילו המכונית כונתה אונו סלקטה.
התיבה הרציפה שודכה לדגם ה 55 בעל מנוע 1116 סמ"ק,גירסה שהלכה קצת לאיבוד והיתה הפחות נימכרת במשפחת האונו.
בשנת 87' הוצגה המכונית,אך פיתוח התיבה שלא ממש הושלם ובעיות אספקה עקב בעיות ייצור במיפעל המשותף הפכו את הדגם לכישלון יחסי.
הדור הראשון של האונו יוצר עד תחילת 90',ואז הוחלף בדור השני שנדון עליו בהמשך.
