בחזרה לבית הספר - הדעה השבועית.

[avipel]

"מרנן ורבנן, קהל נכבד, מורי ורבותי
מכיוון שנתכנסנו פה הערב, באולם חגיגי זה
והימים ימי חשבון, והלילות - לא באים בחשבון בכלל
רצינו לקבל כמה תשובות, ולהעמיד אי אלו שאלות על דיוקן
ומהקהל הנכבד נבקש, לפתוח את סגור לבו, להיות ישר עם עצמו
ואם למישהו יש משהו להגיד -
שיקום."

בשירה ובדיצה היו שרים להם חבורת הגשש החיוור, על פלאות ותלאות המדינה הקטנה שלנו.
אותם שירים שנחקקו בראשינו, והיו מטבע לשון ציני לחיינו מלאים הבירוקטריה והשחיתות.

היום החל מעט אפרורי עם נטיה להתבהר. שיחת טלפון עמומה הפריעה את מחשבותי בשעת ארוחת הצהרים. בצידו השני של הקו, היה ש', חברי הטוב, ששאל אם אוכל להגיע איתו למשפט תעבורה שנקבע לו, לאחר שלא ציית לתמרור תן זכות קדימה באיזור חולון. החלטתי להצטרף לש' העגום, "מזמן לא צחקתי צחוק טוב" חשבתי לעצמי...
ש', בן גילי, הוא בחור טוב. כלומר, ניתן לומר טוב במובן המשפטי, אם הוא עמד בסטנדרטים של המכון הטכנולוגי בחולון, מי הוא אותו שופט שיגיד לו איך לנסוע ברחבי העיר שבה נולד (כך ניסיתי לשכנעו בזמן שהוא מנסה להנות מהרגעים האחרונים של רשיונו בזמן הנסיעה לבית המשפט ביפו).
הגענו רועדים לבית המשפט. מיותר יהיה לציין שלא הייתה חניה בעיר ושלמצוא חניה ללא תשלום מקבילה בערך לסיכוי למצוא את צביקה פיק עם אישה בגילו, וכבר בחניה התחלנו בגיבוש האסטרטגיה.
ש' חשב ללכת על הגישה המתחנחנת ("כבוד השופט, החתול שלי נדרס, החציל בלאדי נשרף על האש, הדגים טבעו בים המלח, אמא עזבה אותי, נינט הסתפרה..."). דעתי לעומת זאת הייתה שונה, אם חושבים על זה לעומק, הרי השופטים שומעים "אכלו לי שתו לי" כל היום, אז מדוע לא לנסות גישה אחרת? באופן חדשני החלטנו פה אחד על גישת המשולבת ("כבוד השופט, אני סטודנט, ומורה בזמני הפנוי בבית הספר, מחנך ילדים אבודים כדי שלא יפלו לעולם הסמים והקוקה קולה, והחתול שלי חש ברע לפעמים אם זה עדיין רלוונטי...). שמחים וטובי לב צעדנו לעבר חדר המשפט שש' יועד אליו.
זוכרים שחשבתי שיהיה מצחיק? ובכן, לא רק שהיה מצחיק, היה כל כך עצוב שזה מצחיק.
למי מכם שלא היו בין כתלי בית המשפט לענייני תעבורה והתיק הפדגוגי שלכם נקי, אנסה להעביר בכמה מילים את הנעשה שם, כדי שתהיו מוכנים "ממחטית", ותדעו בדיוק כמה עגבניות להביא כדי להתמקח.
נכנסנו אל החדר, אני כמעט בטוח שבחוץ על הדלת היה כתוב "סמסטר ב' - שיעור משחק של השופטת א'", עשרות אנשים ישובים על ספסלי העץ המסיבים, מנסים בכוח רב לעוות את פרצופם כאילו מתנסים בכיב קיבה בזה הרגע, כביכול מסכנים וחסרי און, נתונים לחסדי החוק כסכין המונחת על צווארם ללא רחם על לא עוול בכפם. כמעט קמתי עם חברי האקדמיה למחוא כפיים.
הבטתי בפניו של ש', והחיוורון שניכר בפניו התבטא מצוין, למרות עורו השחום. הופתעתי לראותו כך, ואז הבנתי שיש משהו שאני לא יודע...
מסתבר, שכשפרט בפני את התגלגלות האירועים הלגאלית (אי עצירה בטעות בתמרור תן זכות קדימה, מונית עצבנית שהחליטה להכנס לצומת בכוח, שוטר שמכיר את בעל המונית שעבר במקרה באיזור), הבנתי שישנו פרט נוסף, שכנראה חלף מעל ראשי שהקשבתי לסיפורו...נהג המונית היה בעצם...נהגת.
הבטנו אחד בשני, והישרנו מבט לכיון השופטת א'. ש' מנסה שלא לבכות, ואני מנסה שלא למות מצחוק, עמדנו לעלות לגרדום.
ההתנהלות הכללית של חדרי המשפט יחסית נוחה ומהירה, מדובר באותו חדר "מסכנים" כאשר השופטת קוראת לקבוצות לשבת בספסל הקידמי, ומעלה אותם על קו היצור אחד אחד.
ואז החלה ההצגה, הוצאתי את הפופקורן, והקשבתי ברוחב לב לכל אותם המסכנים, האדון הנחמד והזקן מלא החרטות (ובעל 29 הרשעות חרוטות קודמות), הפקידה הבלונדינית הדקיקה שצריכה את הרשיון בכל תוקף למילוי תפקידה החברתי בבית המסכנים של חירטוט כל שהוא, ועוד כהנה וכהנה. ש' נראה כאילו עומד להתעלף. תמכתי בו, בעודי מנסה להשתעל כרונית כדי לגנוב מעט מסך. (אם כבר מסכן אז עד הסוף).
אחד אחד עמדו למשפט הנאשמים, לעיתים עם עורך דין צעיר ומחויך (שהיה עסוק יותר בפקידה הבלונדינית), ולעיתים עם הקביים שמצאו בדירה של סבתא שמתה לפני 20 שנה. תודה סבתא.
העפתי מבט חטוף לעבר רשימת הנידונים, עוד בחורה אחת כבר למעלה עם החבל סביב הצוואר, וש' הבא בתור.
"במה את עוסקת?" שואלת אותה א' בקול רם "אני מדריכה של ילדים מסכנים, ואבקש לא לשלול לי את הרשיון" עונה לה הבחורה בעיניים דומעות, בטוחה בצדקת החוק, שלבטח יזכה אותה (בס"ד). "מצוין, אם את מדריכה ילדים מסכנים, אני משערת שעלי יש את החובה לשלול לך את הרשיון, שכך תוכלי ללמד אותם, מה קורה לגברת מדריכה, שנוסעת 86 קמש בכביש של 50 קמש בעיר מלאה ילדים כמוהם." גברת מדריכה קיבלה שיעור מרתק במסכנות, ולי ולש', הלכה באותו רגע האסטרטגיה.
"ש' לדוכן". שקט בקהל. הוא קם בכבדות, אולי מתבלט בין זריקה קטלנית או כתת יורים.
"ש' ש', האם לא נתת זכות קדימה לנהגת(!) מונית בצומת X בחולון? "כן, ויש לי גם הרשעה קודמת על מעבר ברמזור אדום" ,מלמולים מתחילים באולם, " מה אתה עושה בחייך", "אני מורה...וגם סטודנט, וגם מורה", בשלב הזה באמת התחלתי להשתעל, " יש לך משהו להגיד בנוסף", "כן, אבקש לא לשלול לי את הרשיון". א' מביטה בו במבט מוזר, "התובעת ביקשה רק קנס ועונש על תנאי, אין כאן דרישה לשלילה", "אה...אה...אוקי...סליחה".
גזר דין. 780 שקל , ותנאי של 4 חודשים ל3 שנים. תחתונים חדשים. חבר שצריך משאף.

מסקנות:
בשבוע הראשון שלי בכתה ד' בבית ספר יסודי, החלטנו להתנקם באחת היועצות, וזרקנו "קובבות" של חול לתוך החדר שלה. עקב כך הייתה ועדת משמעת עוד באותו יום עם כל הכתה כאשר כל ילד היה קם ואומר במה פשע ותירץ את פשעו בסיפורי מעשיות כדרכם של ילדים. היום, לאחר יותר מעשר שנים, חזרתי שוב לכתה ד'.

תודות:
ש', שהזמין אותי להצגה הכי טובה בעיר. חבל שכרטיס עלה לו כל כך הרבה...

"אף אחד לא קם
אף אחד לא קם
ובכל זאת מפה לשם
מיד לפה מפה לפה
ומתחת לשולחן
עם ישראל חי
חי וקיים" - הגשש החיוור.

אבי .פ.

[zeev]

ממך עוד יצא סופר גדול, ואני תמיד אוכל להתגאות שהכרתי אותך , איך להגיד ? בנעוריך. יום טוב. - זאב