סיטרואן אספנות בישראל.

הבמה שלכם לכל נושאי האספנות בארץ ובעולם

סיטרואן אספנות בישראל.

הודעהעל ידי אריהג » א' יולי 09, 2017 1:16 pm

https://www.haaretz.co.il/misc/1.1362142
סיטרואן דה שבו - סוס עבודה
בשנת הקמתה של ישראל, באה לעולם יצירת מופת נוספת: דה שבו, המכונית החקלאית של סיטרואן ומסמלי ההיכר של התרבות הצרפתית. 60 שנה אחרי, יואב קווה לקח לסיבוב את המטרייה המקרקשת שלא התהפכה מעולם

20.11.2008 23:00 עודכן ב: 04.09.2011 07:22
יואב קווה התראות במייל
שמורתגובותשתף בפייסבוק
עדיין לא רכשתם מינוי?כל תכני האתר פתוחים למנויים
נסו שבועיים בחינםלא כרגע, אסתפק ב-6 כתבות
הכירו את רני הרניק. בן 45, סוכן ביטוח, חולצת פסים מכופתרת ובלורית הדוקה. טיפוס סטנדרטי, אני מהרהר לעצמי בדקות הראשונות של הפגישה איתו. אבל כשהרניק מוביל אותי לירכתי הבית שלו, אני מבין את גודל הטעות.

בחצר האחורית הגדולה בווילה של הרניק לא תמצאו מדשאה גדולה ולא שורה של עצי פרי. בחצר האחורית של הרניק יש שדה פורח של סיטרואן. כ-30 מכוניות ישנות, פגוש אל פגוש, דלת אל דלת, מלבלבות חלודה.

הרניק הוא אספן כפייתי של סיטרואן ישנות. שולה אותן מהזבל, משדל את בעליהן למכור לו, מפעיל רשת מודיעין ומשתמש בצילומי לוויין כדי לאתר מכוניות. באוסף הסיטרואן שלו, הגדול ביותר במזרח התיכון, יש 66 מכוניות - 30 בחצר הבית ו-36 נוספות במחסנים. כמה מהמכוניות נדירות ממש: למשל, הסיטרואן DS המשוריינת של הנשיא זלמן שזר - מודל 62', עם הגנה נגד ירי, שני מזגנים, חימום במושבים ועוד פינוקים - כמו ארבעה חלונות חשמליים - שהם היום אלמנטריים, אבל בתחילת שנות ה-60 הצליחו להדהים. "מצאתי את המכונית הפוכה בפסגת חירייה", מספר הרניק, "הבאתי מנוף-גרר, שילמתי לו 300 לירות, שזה היה בשבילי הון באותם ימים. אחר כך הלכתי למשטרה והודעתי שהרכב עם מספר הלוחית הזה פגע באוטו שלי וברח. אז הם נתנו לי את השם של בעל המכונית האחרון וכך הגעתי לרישיון שלה ולכל ההיסטוריה - יד ראשונה מדינת ישראל".

או למשל סיטרואן 19 DS קבריולה. "מודל 64', היחידה בארץ. נותרו כאלה רק שש בעולם. ב-91', זמן קצר אחרי שגמרתי לשפץ אותה, שרפו לי אותה בירושלים, ועכשיו אני משפץ אותה שוב".

"אבל בוא תראה את השוס האמיתי של האוסף", אומר הרניק, ומצביע על חתיכת חלודה שתלויה על הקיר במחסן. "אתה יודע מה זה?" הוא שואל ולא מחכה לתשובה, "סיטרואן דה שבו סהרה".

סהרה היא הגרסה הנדירה ביותר של דה שבו. מדובר ב"ג'יפ" של דה שבו - שמצויד בשני מנועים, מלפנים ומאחור. כל מנוע מסובב זוג גלגלים וכך מתקבל מנגנון 4X4. סיטרואן ייצרה 436 סהרות ומתוכן, לדברי הרניק, שרדו בעולם רק 22 יחידות. מחיר כל מכונית כזאת יכול להגיע בקלות לעשרות-אלפי יורו.

הסהרה של הרניק, מודל 57', היתה שייכת במקור ללפידות - חברה לחיפושי נפט, ואחר כך נרכשה על ידי חברת מקורות. "תוך שנה וחצי אני גומר לשפץ אותה", הוא מבטיח.
קופסת סרדינים

באוסף של הרניק שמונה סיטרואן דה שבו. הבונבוניירה היא דה שבו מודל 57' - הישנה ביותר בישראל - עם מנוע 375 סמ"ק, 11 כ"ס, דומה למנוע של דה שבו המקורית מ-48'. הרניק שיחזר אותה בדקדקנות, אבל לא התאפק והכניס שני שיפורים: מערכת חשמל 12 וולט, במקום שישה וולט, והתנעה עם סטרטר במקום מנואלה.

הרניק לא מוכן שאף אחד ייגע במכוניות שלו אבל בהתקפת ספונטניות, שהוא עומד להתחרט עליה, מסכים להתמסר. אנחנו יוצאים לדרך. בהתחלה הוא נוהג. הדה שבו מותנעת בקול טרטור עליז ודוהרת במלוא 11 הסוסים שלה ברחוב הראשי. החיסרון: אין לה כוח. היתרון: לא צריך להאט. בשום מצב. הדה שבו מרחפת מעל פסי האטה ארורים כאילו לא היו ולא נבראו. הרמז היחידי לקיומם הוא נדנוד של המרכב. הנדנוד נמשך עשרות מטרים רבים אחרי שפס ההאטה כבר מאחורינו. גם בסיבובים לא דורשת הדה שבו שום האטה. היא רוכנת על הצד בחריפות, אבל לא מחליקה ובטח לא מתהפכת. בזמנו הציעה חברת סיטרואן פרס כספי גבוה למי שיצליח להפוך את המכונית בנסיעה. הכסף נשאר בקופה של סיטרואן.

דה שבו יוצרה במשך 42 שנים - מ-48' עד 90'. במהלך השנים היא עברה כמה שינויים וזכתה במנועים גדולים וחזקים יותר, יחסית. הדה שבו של הרניק נאמנה למקור הפשוט והגאוני של דה שבו הראשונה. התכנון של המכונית התחיל למעשה באמצע שנות ה-30. התדרוך שנתן הבוס של סיטרואן, פייר בולנג'ה, למהנדסים שלו היה פשוט: המכונית צריכה לסחוב שני אנשים ו-100 ק"ג תפוחי אדמה במהירות של 60 קמ"ש, בדרכים לא סלולות, ולצרוך שלושה ליטרים של דלק ל-100 ק"מ (33 ק"מ לליטר). באשר לעיצוב, היא צריכה להיראות כמו מטרייה, שנישאת על ארבעה גלגלים. בהמשך הוסיף עוד דרישה, שהפכה למפורסמת ביותר - שתוכל לנסוע עם קרטון ביצים בשדה חרוש מבלי שתישבר בדרך אף ביצה אחת.

את הפרויקט הוביל המהנדס, שיצר בהמשך גם את הסיטרואן DS, אנדרה לפברה. בשנת 1939 נבנה האב-טיפוס הראשון שנקרא (Tout Petit Voiture TPV, מכונית קטנה מאוד). זו היתה מכונית קלה, אבל יקרה, שהכילה חלקי אלומיניום ומגנזיום(!) וגם מערכת קירור מים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה החליטו מנהלי סיטרואן ומישלין (יצרן הרכב נשלט אז בידי יצרן הצמיגים) לגנוז את הפרויקט ולהשמיד את כל 250 אבות-הטיפוס שיוצרו מחשש שהנאצים יעשו בהם שימוש צבאי. אלא שכמה עובדים מורדים וכנראה בעלי חוש היסטורי החביאו חמש מכוניות. שתיים מהמכוניות התגלו שלמות ובריאות אחרי המלחמה. שלוש נוספות, קבורות בתוך אסם, נחשפו רק בשנת 94'.

אחרי המלחמה הופשר הפרויקט ואף הוכנסו בו מספר שיפורים, במטרה להתאים עוד יותר את המכונית לרוח התקופה - צרפת חקלאית, ענייה למדי, כבישים הרוסים, בעיקר דרכי עפר. את מערכת קירור המים המורכבת והיקרה יחסית, החליף קירור אוויר פשוט וחסין תקלות. המתכות היקרות הוחלפו בפלדה זולה. ב-48', בתערוכת המכוניות של פאריס, הוצגה הסיטרואן דה שבו הסדרתית הראשונה. המנוע שלה, 375 סמ"ק, הפיק תשעה כוחות סוס. מקור השם דה שבו, שפירושו שני סוסים, הוא בחלוקה לדרגות כוח שנהוגה בצרפת ומשמשת לצורכי מיסוי וביטוח.

העיתונאים מיהרו ללגלג על המכונית החדשה, כינו אותה "קופסת סרדינים" ו"ספרטנית", וניבאו שהביצועים החלשים שלה יגרמו לפקקי תנועה בפאריס. הם המליצו לציבור שלא לקנות את היצירה החדשה, אבל הציבור התעלם, ודה שבו הפכה להיט מיידי, עם רשימת המתנה מתארכת. קצב הייצור של סיטרואן עמד אז על ארבעה דה שבו ביום, ומי שרצה מכונית חדשה היה צריך לחכות שנתיים עד שלוש שנים. עד 1950 הגבירה סיטרואן את קצב הייצור ל-400 מכוניות ביום, אבל גם אז לא הצליחה להדביק את הביקוש. התוצאה: דה שבו משומשות, כאלו שאפשר לפדות מבעליהן ולנהוג בהן מיד, היו יקרות הרבה יותר מדה שבו חדשות. כמו חיפושית הפולקסווגן לכל פועל בגרמניה הנאצית, הפכה דה שבו למכונית לכל חקלאי בצרפת שאחרי הכיבוש.

מתנה מהמפלגה
למכוניות של היום יש מושבים גדולים וכבדים. בדה שבו שאני נוסע בה כעת יש ספסל צינורות מתכת עם ריפוד של כמה מילימטרים. אבל המושב הזה יותר נוח מכל מאזדה או מיצובישי שפגשתי בשנים האחרונות. וחוץ מזה הוא ניתן לשליפה החוצה בתנופת יד אחת. המטרה - לאפשר לחקלאי ישיבה נוחה בשעת סעודת הצהריים בשדה.

דה שבו מציעה מינימליזם גאוני. כך למשל מנגנון המגבים לא מופעל באמצעות מנוע חשמלי, אלא מחובר לכבל של הספידומטר, שמסתובב בהתאם למהירות המכונית. ככל שנוסעים מהר יותר, כך פועלים המגבים מהר יותר. ומה קורה כשעוצרים? גם על זה חשבו בסיטרואן. אפשר להפעיל את המגבים ביד, באמצעות סיבוב ימינה ושמאלה של בורג.

את מד הדלק בדה שבו שלו קנה הרניק בהולנד. "מישהו פירסם באינטרנט שיש לו מדיד שמן ארוך ועבה לדה שבו והוא לא יודע מה לעשות עם זה", מספר הרניק, "אז מיד עליתי על מטוס". איך עובד מדיד הדלק של דה שבו? פשוט מאוד. טובלים אותו במכל הדלק, שולפים החוצה, מביטים בשנתות ורואים כמה דלק נותר.

את המכונית הזאת גילה הרניק לפני 28 שנים ברמת חן. "ראיתי אותה חונה ברחוב ואיש זקן צובע אותה במברשת בצבע ירוק", מספר הרניק, "נכנסתי פנימה, נתתי להם את כל מה שהיה לי בארנק והזמנתי גרר". רק בהמשך גילה הרניק שהמוכר הוא חמיו של חמי פרס ושהבעלים הראשון של המכונית, כפי שגם רשום ברישיון, הוא שמעון פרס. "הוא קיבל אותה במתנה בשנת 61' מהמפלגה הסוציאליסטית בצרפת", מספר הרניק.

007, לעיניכם בלבד

הרניק מתגורר בישוב נעלה - ישוב וילות חילוני, צפון-מזרחית לעיר מודיעין. הנסיעה שלנו מתקיימת בכביש שמוביל מנעלה לניל"י ומשם למודיעין עילית. זהו כביש הררי ומפותל. מסביב נוף טרשים פראי. התנועה דלילה מאוד. בעיקר מכוניות של פלסטינים. הדה שבו טסה בירידה. בעלייה היא מאבדת אוויר ועוברת לקצב של ג'וגינג. מה יקרה אם ירדפו אחרינו מחבלים? אני נזכר בג'יימס בונד, "לעיניך בלבד", 81'. צמד פז'ו 504 שחורות, נהוגות בידי הרעים, רודפות אחרי ג'יימס בונד ונערתו בדה שבו צהובה. בשלב מסוים הדה שבו מתהפכת. בונד והנערה הופכים אותה בחזרה ביד - יתרון ראשון לדה שבו. אחר כך הם דוהרים איתה בשטח - יתרון שני לדה שבו. אחר כך, בעצם כל הזמן, היא נמעכת וממשיכה לנסוע - יתרון שלישי לדה שבו (המנוע קטן ומסתתר עמוק מתחת למכסה. אין רדיאטור שיתפוצץ. אין צינורות שייקרעו).

בעקבות הסרט זינקו המכירות של דה שבו בכמה שווקים בעולם, וסיטרואן אף הוציאה גרסת 007 צהובה עם מדבקות שמדמות חורי קליעים. אבל האמת היא שעם כל הכבוד לג'יימס בונד, דה שבו סטנדרטית לא ממש יכולה לברוח מפני פז'ו 504. המכונית שכיכבה בסרט צוידה במנוע חזק וגדול יותר שנלקח מסיטרואן GS.

דה שבו כיכבה בעשרות קומדיות וסרטים צרפתיים נוספים, ביניהם "השוטר מסן טרופה" של לואי דה פינס (64'), נהוגה בידי נזירה, שמבצעת פעלולי נהיגה מרשימים. "ב-מ-וו ודה שבו משמשות לאותו צורך פונקציונלי", כתב המבקר וחוקר התרבות רולאן בארת' בספרו "מיתולוגיות" (57'), "אבל רומזות על השוני בין בעליהן: מנהלים רדופי חשיבות עצמית שדוחפים את עצמם ללא הרף אל מול נהגים בעלי רגישות אקולוגית וגם אופנתית".

הדור הבא

דה שבו נודעה באמינות מופלגת. מנוע סטנדרטי מחזיק מעמד בקלות 400 אלף ק"מ. ואם הוא מתקלקל בכל זאת, אז אפשר לעשות אוברול על אם הדרך. "פעם נסעתי איתה לבאר שבע וקצת לפני אשדוד הלך המנוע", מספר הרניק, "אז עצרתי בצד הכביש ופירקתי את המנוע. בא שוטר, זה היה בשנות ה-80 והיתה לו פורד אסקורט, ושאל אותי, מה אתה עושה פה? עניתי לו, אתה לא רואה, הבוכנה שבורה. - אז מה אתה עושה? - אני עושה אוברול. - למה דווקא כאן? - כי כאן נתקעתי. - טוב, תעשה את זה מהר ותלך מפה".

ייצור דה שבו הופסק בצרפת בשנת 88'. עד 90' יוצרה המכונית בפורטוגל. מאז נולדה בשנת 48' יוצרו קצת פחות מארבעה מיליון מכוניות (3,872,583, לא כולל טנדרים על בסיס דה שבו). כמות צנועה למדי, בהשוואה ל-21 מיליון של פולקסווגן חיפושית. דה שבו הצליחה נהדר בצרפת ובמערב אירופה, אבל אף פעם לא היתה שחקנית גלובלית. בארצות הברית, שוק הרכב הגדול בעולם, נמכרו רק כמה אלפי מכוניות. ניסיון לייצר ולשווק את המכונית בהודו לא עלה יפה. לסיטרואן אף פעם לא היו משאבים מספיקים כדי להפוך את דה שבו למכונית קוסמופוליטית. עכשיו כמובן כבר מאוחר מדי. דה שבו לא עומדת באף תקן של בטיחות.

ובכל זאת, קמו לה יורשים. סיטרואן עצמה הוציאה לאור את דגם דיאן, מין דה שבו בורגנית. המכונית נכשלה. גם סיטרואן ויזה וסיטרואן AX לא ממש המריאו. הגלגול הבא של דה שבו אינו עממי ופשוט כמו המקור, אלא דגם רטרו אופנתי ויקר, שמזכיר את דה שבו רק בעיצובו. קוראים לו סיטרואן C3 פלוריאל, גרסה עם גג נפתח של סיטרואן C3, מכונית עגלגלה שסוחטת חיוכים, כמעט כמו דה שבו.

חיית שטח

בישראל נוסעות כיום כ-60 דה שבו ועוד כ-60 מכוניות נמצאות בשלבים שונים של שיפוץ או הזנחה. כמו הפולקסווגן חיפושית, היו שנים שבהן סומנה דה שבו כרכב לסטודנטים תפרנים. בשנים האחרונות הערך האספני שלה האמיר, ההיצע לא גדל והמחירים נסקו. דה שבו במצב נסיעה נמכרת ב-25-50 אלף שקל, תלוי ברמת השיפוץ. מכונית לא נוסעת נמכרת בערך ב-15 אלף שקל.

רוב בעלי דה שבו בישראל רשומים במועדון דה שבו הישראלי. יואל זהר, מנהל אתר האינטרנט של המועדון, מספר שהם מקיימים טיולים ומפגשי שטח. חברי המועדון מנצלים את כושר העבירות המופלא של דה שבו ומטיילים במסלולים שלא מביישים ג'יפאים מדופלמים - נחל לבן, מצוק ההעתקים במדבר יהודה, המכתש הגדול, מעלה אברהם ועוד.

המועדון הישראלי, שנוסד ב-86', הוא חלק מתופעה עולמית של מועדונים, שעורכים מפגש בינלאומי פעם בשנתיים. המפגש הקרוב ייערך בקיץ בצ'כיה ויגיעו אליו אלפי מכוניות מכל העולם, כולל שתיים לפחות מישראל. *
אריהג
 
הודעות: 746
הצטרף: ו' אוגוסט 12, 2011 6:27 pm

חזור אל פורום אספנות

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו 2 אורחים

cron