ניסן המתהדרת בנסיון של חצי מאה בארה"ב, מתוארת ע"י טייס בדימוס, אלוף הפלות ממלחמת העולם השנייה, קולונל גרגורי בוינגטון כטיסה מבצעית של שעות על גבי שעות של שעמום ששזור מדי פעם בדקות ספורות של טרור.
במקרה של ניסן, שמכרה את מכוניותיה וכלי הרכב המסחריים שלה תחת השם דטסון במהלך העשורים הראשונים שלה בארה"ב, הכוונה הייתה למיגוון רחב של מכוניות משעממות אבל יעילות עם דגמים ספורים שהיו מוצלחים ביותר.
יבוא המכוניות מיפן שאחרי מלחמת העולם השניה החל בטיפטוף בשנת 1957, כאשר טויוטה מיסדה את זרוע החברה בקליפורניה ודטסון הלכה בעיקבותיה שנה אחרי כן, כאשר הדגם הראשון היה הדטסון 1000, עם עיני החרק, מגושמת, מכונית קומפקטית עם 37 כוחות סוס בלבד
בגילון של מגזין Road & Track מדצמבר 1958 ביצועיה מתוארים כמלנכוליים, המהירות המירבית שלה היא רק 66 מיילים לשעה שעם הרבה סבלנות ורוח גבית האיצה מ 0-60 בזמן "יוצא מן הכלל" של 46 דקות (נו טוב התכוונתי להתבדח על ההאצה הפנומנלית הזאת).
בשנת 1960 החליטה החברה להקים סניף משלה בארה"ב - Nissan Motor Corporation ומינתה את Yutaka Katayama הכריזמתי לסגן נשיא החברה ומנהלו בפועל של הסניף. באחד הראיונות אמר מר קטיאמה "המחויבות שלי כלפי הסוכנים של החברה רכשה את אמונתם והביאה למכירות רבות, המוטו שלי היה קודם כל הסוכנים עושים כסף ואחרי כן החברה".
השפעתו של מר קטאימה בראשית דרכה של דטסון הייתה רבה מאד, והוא יזכר לעד כאגדה בין אוהדי המותג שכינו אותו Mr. K.
הצלחה מרובה הייתה לחברה בסוף שנות החמישים כאשר הציגה מכונית מסחרית קטנה Datsun 520 pickup שוק שהיא הייתה החלוצה בו, הדגם המשופר של המכונית שהוצג בשנת 1965 הייה להיט גדול והפך את החברה למובילה בסוגה הזאת ב- 10 השנים הבאות.
המכונית הראשונה שמשכה את תשומת לבם של חובבי מכוניות הספורט האמריקאים הייתה ה- SPL 310 משנת 1962.
במשך 18 שנים של יצור הדגם הזה הוא זכה לכינויים נוספים כמו Fairlady, 1600 ו 2000 שחובבי הסוגה הזאת קוראים להם כוללנית Datsun roadsters.
הדטסון רודסטר לעיתים תוארה כהעתק של ה – MGB, כשלמעשה היא קדמה לה וככל שביצועיה של ה- MGB נחלשו בעקבות התוספת של מערכות בקרת זיהום אוויר, הדטסון הלכה והתחזקה.
ה- Fairlady 2000 שבתה בקיסמה נהגים רבים, ובמגזין רכב שפורסם ביוני 1968 אמר העורך "שהוא לא היה מפסיד בשום דרך את ההזדמנות לנהוג באחת כזאת גם אם היא הייתה נעולה בכספת".
ניסן גם בנתה דגמים 4x4 בדומה לג'יפ כמו זה שבתמונה משנת 1962, על אף שדגם זה היה נדיר בארה"ב הוא הייה מאד פופולרי בקרב כוחות האו"ם.
אחרי שדטסון ביססה את מעמדה עם הפיירליידי והמכונית המסחרית, הציגה החברה להיט נוסף, מכונית משפחתית קטנה Datsun 510
מתחרה שווה למכונית מסוגה זהה של BMW 1600 ו- 2002
חברת ניסן בשלב זה הייתה נחושה מאד לייצר מכוניות ספורט עם ביצועים שיעפילו על מתחריה יחד עם זאת הרבה יותר זולות, התוצאה הייתה ה- 240Z
שענתה על כל הדרישות.
האצה מ- 0-60 ב- 8 שניות בקירוב ומהירות מירבית של 120 מיילים לשעה ששמה אותה בליגה אחת עם הפורשה החדשנית ה- 911T אולם עם מחיר שקטן בחצי - 3,500 $
בשנת 1970 מגזין Road & Track הציג חזון "תעשיית המכוניות היפנית הפסיקה להעתיק רעיונות מארצות אחרות, למעשה צפוי יהיה מאבק גדול מאד על מנת למנוע היפוך של הקלישאה הזאת"
סדרת מכונית ה- Z המקורית שכללה את 240Z, 260Z, 280Z היא הטובה ביותר על פי רב האספנים.
המכוניות מהשנים הראשונות של הסדרה הן הנחשקות ביותר, המכוניות המאוחרות יותר גדל נפחן והוספו להן פגושים מגושמים ומכוערים.
בשנת 1979 הקו הנקי של המכוניות הוחלף והוספו לו אלמנטים גימיקיים כמו למשל T-TOPS גג שצורתו - T
בשנת 1984 מכונית זאת הוחלפה בדגם ה- 300ZX כעת תחת המותג ניסן, דגם עמוס גדג'טים שכללו דאשבורד מגוחך עם מצפן, רמקולים במושבים וגג T-TOP עם זכוכית מעושנת.
אולם האוהדים היו סלחנים, וזאת בגין דגם שעוצב מחדש והוצג בשנת 1990 ושהחליף את הדגם המגוחך בעל אותו השם.
ה- 300ZX החדש הייה מבריק, והדגם הפתוח הנדיר שהוצג 3 שנים אחרי ביצועיו היו מעולים בעיקר בדגם עם מנוע טורבו הכפול אמייתני
סדרת ה- Z המשפחתית היוותה מכלול של הדגמים הכי לא מרשימים ועד המוזרים ביותר.
הדגמים B210 ו- F10 על אף שנמכרו לא רע היו קטנים אנמיים ובעלי עיצוב משונה.
גם הדגם האהוד ה- 510 הוחלף ב- 710 שהמבקרים טענו שהוא חיקוי חיוור שלו ויקר יותר
ניסן שעל פניו נראה כי החזירה עטרה ליושנה עם הדגם המשופץ ה- 300ZX משנת 1990 עשתה צעד נוסף קדימה והציגה את Sentra SE-R בשנת 1991, משפחתית זולה עם ביצועים טובים שהייתה היורשת הראויה של ה- 510
וכעת אליך חן
שבוע הכי טוב
אירית
מתורגם מ- New York Times
אני חייב לציין
