אנחנו ממשיכים לאחר העדרות מאונס..
והפעם טריומף סטאג.
בסוף שנות ה 60' מכירותיה של טריומף בארה"ב היו בקו עלייה מתמיד ומרשים, ודגם ה TR6 זכה להצלחה גדולה, בעיקר בשל הביצועים המצויינים שלו.
טריומף החליטה לפנות לפלח שוק חדש - קופה אלגנט.
כרגיל בחברה הבריטית, העיצוב הופקד בידיו של מישלוטי האיטלקי, שיצר מכונית קופה בעלת מרכב חצי פתוח - טרגה, עם קורת אמצע.
המכונית היתה נאה ושאלה מוטיביים עיצוביים מדגמים אחרים של היצרן - ה 2500 וה TR6.
מה שהיה מעניין בה היה דווקא הצד המכאני; בשל הרצון לפנות לשוק האמריקאי, הוחלט שהמכונית תונע במנוע V8, וההגיון אומר שיש לבריטיש ליילנד מנוע כזה בארסנל - 3500 סמ"ק של הרובר P6.
אולם לטריומף היה הגיון אחר, מיסתבר.. והם החליטו, אולי בשל גאוות יחידה מטופשת או יוהרה מיותרת, לפתח מנוע V8 בעצמם.
כבסיס, נבחר מנוע ה 1.5 המוכר של טריומף X2 כמובן, אבל הוחלט שהמנוע יהיה בעל גל זיזים עליון ולכן תוכננו ראשי מנוע חדשים מאלומיניום.
המכונית הוצגה בתחילת 70' וקצרה תשואות רבות, הן בשל העיצוב הנאה והן בשל האיבזור העשיר - חלונות חשמל והגה כוח היו ציוד תקני - ובעיקר בשל הביצועים הטובים.
אולם עד מהרה התעקשות טריומף על פיתוח מנוע עצמאי החלה לצער הלקוחות להוכיח את עצמה.
המנוע החדש התגלה כבעייתי בצורה יוצאת דופן - החל בראשי אלומניום שהתפוררו, עבור לבעיית חימום יתר אקוטית וכלה בשרשאות תיזמון שכשלו שוב ושוב.
די מהר יצא למכונית שם של כישלון, ובנוסף השוק האמריקאי לא ממש אהב את הטריומף הנשית משהו.. עבורם טריומף היתה ה TR6 הקשוחה והספורטיבית ולא מכונית GT רכה.
הסטאג יוצרה עד סוף 77' וסה"כ יוצרה ממנה 26,000 מכוניות בקירוב.
אגב, ברוב המכוניות הוחלף לבסוף המנוע ל V8 של רובר..